תפוז אנשים - קומונות - גירסה טקסטואלית
תפוז אנשים
Google
 

גדנע אויר

הקומונה הרישמית של תנועת הנוער של חיל האוויר.
חניכים, פל"סים ומדריכים מרחבי הארץ מוזמנים להצטרף, להשתתף, לדבר, להשפיע ולהנהיג!
זה גם המקום עבור חדשים לשאול שאלות ולברר כיצד ניתן להצטרף.
עכשיו ב-FLIX

סדר חברתי 18/11/2014
טלוויזיה חברתית
מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית. ישראלים לפרלמנטים בעולם - הכירו...
זמן: 14:48   צפיות: 217  

עובדה שפורסמה לראשונה אתמול באיחור של 60 שנים - המדריך מחצרים


01:10 | ‏2008/‏06/‏27
אך ראשית, להלן התנצלותי, שלא כתבתי כאן בהרחבה על נושאים שונים זה זמן רב. את האשמה אני מטיל בלחץ הרב בעבודה. אמנם, הפסדתי הזדמנות לכתוב על נושאים רבים, אך את המיטב מהם אכתוב כשיהיה לי מעט יותר זמן. אני לא רוצה להתעלם מעובדה שנחשפה אתמול לראשונה בקול ישראל באחת מתוכניות הנוסטלגיה. אחד הנושאים שהכי ריתקו אותי כמדריך במוזיאון הביזיון (מוזיאון חיל האויר) היה נושא הברחות הנשק. היו כל כך הרבה שיטות להברחה וכולן מעניינות וברובן אף מקוריות. להלן הפירוט: ביום 29/11/1947 הצביעו האומות המאוחודות בעד תוכנית החלוקה (33 בעד, 10 נמנעות, 13 נגד ונעדרת אחת מההצבעה). הישוב היהודי צהל ויצא לרחובות בריקודי הורה סוערים, בעוד הישוב הערבי בגיבוי מדינות ערב, זעם מאוד. היה ברור לכל אומות העולם כי הדרך למלחמה קצרה היא. אחת השיטות (לדעתי, המטופשת ביותר) להפסקת הקרבות היתה הטלת אמברדו (חרם) על הצדדים המעורבים בסכסוך (כמובן שבלחץ מחירי הנפט הוסר האמברגו מהצד הערבי). למחתרות (ובהמשך לצה"ל) היה צורך בהברחת נשק לצורך קיום. אחת ההברחות המעניינות ביותר היתה הברחת חלקים של 5 מטוסי "ברדלס" (מוסטנג) לישראל מארה"ב בדרך הים. נשאלת השאלה אם כן, הכיצד קרה שיהדות ארה"ב פעלה באופן לא חוקי והצליחה בגדול גם לגייס כסף, גם להלבין אותו וגם להשיג כזה סוג של נשק והרחיקו מעיניי הבולשת? התשובה לכך פשוטה: המאפיה היהודית בניו יורק היתה מעורבת בכך. המאפיה היהודית בארה"ב כללה פושעים מפורסמים כמו: לואיס "לפקה" בוכהלטר, בנג'מין "באגסי" סיגל, ארתור "דאץ' שולץ" פלגנהיימר, מאיר "איש קטן" לנסקי, צ'רלי "קינג" סלומון, מקס "בובו" הוף, אבנר "לונגי" צווילמן, ארנולד "לאקי" רוטשטיין ועוד. יש לציין כי כולם היו ציונים נלהבים וכולם סייעו למרחתרות כמה שיכלו בנושא הברחות נשק. בין השאר היתה זו המאפיה היהודית שהיתה האחראית על העמסת האונייה "אלטלנה" בנשק, והיום אנו מציינים בדיוק 60 שנים להטבעתה. נחזור לסיפורנו: חלקי מטוסי ה"ברדלס" המפורקים הוכנסו לארגזים, עליהם נכתב: קומביינים מתוצרת חברת אינטרנשיונל. נשאלת השאלה אם כך: האם סוכני המכס האמריקני לא שמו לב שאלו חלקי מטוסים ולא חלקי קומביינים? עוד יותר מוזר היתה העובדה כי על הארגזים נכתב המען האמיתי של הארגזים: "תל אביב - ישראל". מסתבר שסוכני המכס אפילו לא טרחו לבדוק, מה שמביא לשאלה מדוע? גם התשובה לכך פשוטה: בנמל ניו יורק שלטה המאפייה האיטלקית וסוכני המכס חששו ממנה. אמנם היחסים בין המאפיה היהודית למאפיה האיטלקית ידעו ימים טובים, אך לא מדובר בימים הללו. בכל זאת, המאפיה האיטלקית לא היתה מחוייבת למדינה היהודית שאך קמה, מדוע אם כך היא שיתפה פעולה סוכני הרכש שלנו ועם המאפיה היהודית? אתמול נחשפה החוליה האחרונה בשרשרת: מסתבר שמאחורי שיתוף הפעולה המיוחד הזה עמד לא אחר מאשר... פראנק סינטרה, אותו זמר מיוחד במינו, עם קול זמיר ושירי נצח, שהיה ציוני נלהב ואהב את ישראל ללא סייגים (ואת זה ראינו גם בהשתתפותו בסרט "הטל צל ענק" לצד גדולים מהתקופה ההיא). מסתבר שלסינטרה היו קשרים במאפיה האיטלקית, אך היו היה מוערץ גם בקרב המאפיה היהודית וכך סייע סינטרה למדינת ישראל בימיה הראשונים. הארגזים הועמסו על אוניית הברחות בעלת דגל פנמי, עליה פיקד אלי שליט (אין שום קשר לגלעד), מומחה להברחה ימית. המטוסים הגיעו לישראל ביוני 1948 ושניים מהם הורכבו עד נובמבר 1948 והשתתפו בקרב אויר מאוד מיוחד עליו כבר כתבתי בעבר (הפלת ההיפוקסיה). כמו שפראנק סינטרה שר על עצמו: הוא עשה זאת בדרכו שלו...


עוד בתפוז אנשים

ועוד משהו על שיתוף הפעולה עם המאפיה האיטלקית - המדריך מחצרים


23:57 | ‏2008/‏06/‏22

באיטליה שלאחר מלחמת העולם השנייה שלטו הבריטים והאמריקאים. איטליה היתה נקודה חשובה להברחות בדרך לישראל ובין השאר למעבר מטוסים, ספינות, תותחים ונשק. הכיצד קרה שהמודיעין של בריטניה וארה"ב לא הצליחו לעלות על רוב ההברחות (אם כי היו להם הצלחות מידי פעם כמו במקרה של מטוס אנסון שנתפס באיטליה). מסתבר שהמאפייה האיטלקית גם שלטה באיטליה וסייע לישראל - שוב בתיווך של פראנק סינטרה. המאפייה האיטלקית היתה זו שדיווחה לש"י (שירות ידיעות - חיל המודיעין של "ההגנה") על העמסת רובים ותחמושת לסוריה, דבר שהוביל למבצע "שודד" ולתפיסת הנשק והטבעת הספינה. המאפייה שלטה במיוחד בנמלי הים ובחלק מנצלי האויר של איטליה, מה שאיפשר הברחות נוחות יחסית.|1|

מוזיאון הביזיון חוגג 17 שנים לפתיחתו.... - המדריך מחצרים


00:01 | ‏2008/‏06/‏25

ביום שישי האחרון (21/6/2008) ציין מוזיאון הביזיון (שרובנו עדין קוראים לו בטעות: מוזיאון חיל האויר) 17 שנים בדיוק לפתיחתו לקהל. כפי שמצב ההתדרדרות של המוזיאון (שכרגע מצבו נחות אפילו ממצבה של גדנ"ע אויר) היה בהדרגה, כך היו שלבים רבים להקמתו. למרבה ההפתעה, הרעיון להקמת מוזיאון עבור הכח האוירי (שירות האויר וחיל האויר) בישראל נולד במוחו של קצין אלמוני כארבעה חודשים לאחר מלחמת העצמאות (29/5/1949 - שנה בדיוק לאחר הפצצת "עד הלום"). אותו קצין אלמוני (שחתימתו איננה ברורה) מאגף האחזקה של חיל האויר כותב: "בשדה דב נמצא טייגר מות' הרוס. היות ואנו מוציאים את כל הציוד מהשדה, הייתי מציע להעביר את הטייגר מות' הזה לאיזה מקום, על מנת שישמש מוצג למוזיאון של החיל, שלדעתי יקום פעם. נא לתת הוראות בקשר לכך". כך הועלה רעיון המוזיאון, אך הדרך להקמתו היתה רחוקה מאוד. חיל האויר היה בחיתוליו וכח האדם, הכסף והמשאבים היו נתונים להקמתו ולא היה זמן לדון בהקמת מוזיאון, הגם שהכל עוד היה טרי. ההוראה שניתנה היתה הוצאת המטוסים משדה דב וגורלם אינו ידוע מאז. בשנת 1955 הוחלט להוציא את כלל מטוסי ה"יורק" (ספיטפייר) משירות בחיל האויר (כשלושים בערך) ולמכרם לבורמה. מפקד בסיס רמת דוד בתקופה ההיא, עזר ויצמן, נחרד מהרעיון שלא ישאר זכר למטוסי ה"יורק" החיל האויר ופנה למפקד חיל האויר דאז, דן טולקובסקי וביקש ממנו רשות להשאיר מטוס אחד עבור הדורות הבאים. מח"א נתן את האישור ועזר בחר את מטוס מספר 57, שהיה החדש ביותר בטייסת ובעל הכי מעט שעות טיסה. עזר נתן הוראה לצבעו בשחור, בדיוק באותה סכימה שהיה למורהו בקורס הטיס בפאיד (מצרים). מטוס זה שימש את עזר כמטוסו האישי עד לשחרורו וגם מעבר לכך ומלבדו עוד זכו להטיסו דני שפירא ועודד (דדי) רוזנטל (שהטיס את המטוס בהלווייתו של עזר). כך היה עזר ויצמן אחראי למטוס המוזיאוני הראשון בישראל. ביום העצמאות 1957, הראשון לאחר מלחמת סיני, הקים צה"ל תערוכת נשק שלל בבית דגן, שאחת האטרקציות בו היתה מטוס בנס מראז סוקול (תוצרת צ'כוסלובקיה - מספר 322) שנתפס בלהט הקרבות והוטס ע"י שייע גזית (שהיה לי הכבוד לשרת עם נכדתו, שהיתה לאחת המדריכות המובילות במוזיאון - יעל גזית). לאחר סיום התערוכה הועבר המטוס לשדה דב ומאז נעלמו עקבותיו (יעל גזית ניסתה בעת שירותה לאתרו כדי להשימו במוזיאון לזכר סבה, אך למרות סיוע של אמ"ס הנסיון נכשל). המוביל בהשמת רעיון הקמת מוזיאון עבור חיל האויר היה לא אחר מאשר זוריק לב ז"ל. החל משנת 1964, שנת יציאת מטוסי המטאור משירות, אסף זוריק מטוסים שיצאו משירות ושמרם בבסיס רמת דוד במצב טיסה, כדי להקים בבסיס מוזיאון עתידי. לצערי, הוא לא זכה להגשים את חלומו. בימים הראשונים של מלחמת יוה"כ תקפו הסורים (בהכוונה של קול ישראל) את בסיס רמת דוד בטילי פרוג 7 ובמהלך ההתקפה נהרג טייס בשם דוד דיאמנט ז"ל. זוריק, שהיה מפקד הבסיס החליט לשמש דוגמא לאנשיו והחליף את את דיאמנט בתקיפה בפורט סעיד. זוריק השליך את פצצותיו, אך עם היציאה מהיעף והחזרה למבנה הוא נראה צולל לעבר הים מסיבה לא ידועה. מקום נפילתו היה הדלתא המצרית (של הנילוס) ומאז הוא מוכרז כחלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע. האוסף של זוריק חנה בתוך בסיס רמת דוד (הצפוף ממילא) בסמוך למגורי המשפחות, אשר התנגדו למיקומו שם מפחד פן יותקף הבסיס והמטוסים יזוהו כמטרות וכך יפגעו גם מגורי המשפחות. ההחלטה היתה הוצאת המטוסים אל מחוץ לבסיס, דבר שהיה מביא להריסתם, אך את זאת ראה מפקד בסיס אחר: מפקד בסיס חצרים דאז, יעקב טרנר, חבר טוב של זוריק לב ז"ל, והחליט להעביר את האוסף לבסיס חצרים. כל האוסף הועבר מרמת דוד לחצרים בטיסה (המטוסים נשמרו במצב טיסה) כשהמוביל היה לא אחר מאשר טרנר עצמו. טרנר הציב את האוסף בתוך בית הספר לטיסה (במקום בו מוצבים מטוסים לקראת כניסה למסד"כ), אך הדבר יצר 2 בעיות: צפיפות יתרה בבסיס וחוסר נגישות לכלל הציבור. בפנייה של טרנר למח"א דוד עברי, הוחלט כי המטוסים יועברו לשטח בתוך הבסיס, סמוך לעיר אופקים, אך טרנר התנגד נחרצות לכך, ודרש להעביר את המוזיאון לשטח הבסיס בכיוון קיבוץ חצרים. היתה לכך סיבה די מפתיעה: כשהיה טרנר מפקד טייסת "קורנסים" (פנטומים) "|1|

אופס... תקלה... להלן המשך סיכום - המדריך מחצרים


01:15 | ‏2008/‏06/‏25

סבלו בבסיס חצרים מאסונות (תאונות דרכים, תאונות אימונים ותאונות אויר) כתוצאה מאופוריה, וכך איבד הבסיס 9 אנשים תוך חודשיים בלבד. טרנר החליט לנקוט בצעד שנמשך עד סיום שירותו כמפקד הבסיס: כל רכב שביצע עבירה הוחרם והועבר לגבעות שבשער הבסיס (אז היה רק שער באר שבע) וכמו כן נאספו שברי מטוסים שהתרסקו בתאונות והכל הועמד בשטח שליד השער וסמוך לכביש. כל זה כדי שאנשים יזהרו בתפקידם. טרנר זכר לשטח זה זכות נעורים ובשנת 1978 עם סיום תפקידו כמפקד הבסיס הוא הניח את אבן הפינה להקמת מוזיאון חיל האויר בשטח בתוך הבסיס ליד קיבוץ חצרים. בשנת 1983 נבחר צוות ההקמה שכלל בין השאר את ירון עטר, יהודה פינטו ויוסף גולדמן (רב האומן - האיש והאגדה) ועוד אנשים טובים ומוצלחים, והוחל בבניית המבנים (בניין התערוכה, המשרדים וכו') ובהזזת המטוסים. יש לציין, כי רבים בצוות ההקמה היו אנשי מילואים של...גדנ"ע אויר (כבוד). בשנת 1987 הפך המוזיאון ליחידה בפני עצמה ואף קיבלה את המספר 0664 (לפני שאני מקבל שטיפת מח בענייני בט"ש משפרנט - אני רוצה לציין שזה לא מסווג, היות שהמספר מופיע על זנב הכפיר בכיכר בב"ש ויש על כך גם הסבר בשלט שליד) ודואר צבאי (02832). בשנת 1988 הוקם צוות ההדרכה שכלל... מדריכה אחת. שמה מיכל יהודאי והיא המדריכה הראשונה של מוזיאון חיל האויר (היה לי העונג להדריך את בעלה פעמיים במוזיאון), אם כי במקור היא יועדה להיות מדריכה ב...גדנ"ע אויר (מד"ן). לקראת סיום שירותה ביקש ממנה טרנר לצאת לקצונה כדי לפקד על הקורסים הראשונים. בשנת 1989 הגיע למוזיאון "נפל" מחטיבת גבעתי, שהיה חניך לשעבר בגדנ"ע אויר (מועדון רמת גן) ונחשב לבעל ידע עצום בהיסטוריה של חיל האויר, ושמו אבי משה סגל (אמ"ס). תחילה היה עובד רס"ר (ביחד עם עובד רס"ר נוסף שהפך לאגדת המוזיאון ולימים גם רס"ר המוזיאון בעצמו - דוד מאיר סרוסי), אך מיכל יהודאי מצאה אותו מתאים להדרכה וכך הפך למדריך במוזיאון (אני רוצה לציין, כי המפקד הראשון של הגף הטכני במוזיאון, שכיהן בתקופה ההיא וגם הוא יוצא מועדון רמת גן של גדנ"ע אויר, הוא לא אחר מאשר יוסי בראזני, מפקד הטכני). תוך זמן קצר אמ"ס החל להתעסק באוצרות והיה אחראי (בשילוב עם טרנר וירון) על הבאת כלים למוזיאון ועל עיצוב מחדש של התצוגה וכך זכה בצדק להיות אוצר המוזיאון (עדן, כשמגיע לאמ"ס קרדיט, אני נותן לו). במקביל הקים ירון עטר (לוחם נ"מ לשעבר) את אתר הנ"מ במוזיאון בשנת 1988 החל המוזיאון לקבל קבוצות, אך רק בתיאום מראש וביום 21/6/1991 פתח את שעריו לכלל הציבור. במשך שנים רבות היתה במוזיאון מדיניות של קבלת דוגמניות לשירות, אך המצב השתנה עם הפירסום על כך בידיעות אחרונות והסמכות הועברה לקציני ההדרכה. עד קורס 32 היתה ההדרכה במוזיאון חד גונית (למעט הדרכות מיוחדות של גדנ"ע אויר עליהם היה אחראי שמוליק אהרוני, מפקד גדנ"ע אויר לשעבר), אך קורס 33 הביא למפנה בכך ע"י אחת החניכות: אווה חרמון. אווה, בנתה הדרכה שבנויה ע"י הרצאות בנושאים קבועים מראש ובשיטה ייחודית (שם ההדרכה: הרצאות באויר), אך נתקלה בסירוב השמה ע"י קצינת ההדרכה בתקופה ההיא. אווה החליטה לצאת לקק"צ כדי לשנות את ההדרכה במוזיאון, ובסיומו הפכה להיות קצינת ההדרכה (לדעתי האגדית) של מוזיאון חיל האויר והביאה לשינוי מרענן בהדרכה. קורס 38 (שהיה לקורס הראשון של אווה כקצינה) המשיך בדרכה ודפנה וייס פיתחה הדרכה בשם "קורס טייס לילדים", הקיימת עד היום במוזיאון (ההדרכה היחידה ששרדה את ליאת "הכתומה" ברוס). מיכה שוורץ ז"ל (מקורס 39) ניסה להוסיף למוזיאון מימד מדעי, אך הוא לא זכה לראות בהגשמת חלומו והשתחרר מוקדם מהצפוי (בגלל בעייה רפואית שהביאה למותו לפני כשבועיים). קורס 40 (בעיקר בזכות הדרה גיל) הוסיף את המימד הבינלאומי ע"י הצטרפות המוזיאון לפרוייקט "תגלית". משב הרוח המרענן ביותר היה קורס 42 (כן, כן, הקורס שלי). בנוסף על היותו הקורס הגדול בתולדות המוזיאון (10 בנות ואני) ובנוסף על כך שהיה בפיקוד אווה חרמון (מק"ס) ודפנה וייס (סמלת קורס) הוא היה לקורס שהוסיף הדרכות נוספות למוזיאון. הראשונה מביננו שזכתה בכבוד היתה לי ארז (כבדת השמיעה הראשונה שהיתה מדריכת מוזיאונים בצה"ל ובמשהב"ט) שבנתה את מערך ההדרכה של תערוכה שרק נפתחה: "חיל האויר מעל אושוויץ"), אבל היא לא היתה היחידה וכך מצאנו (אירנה אפשטיין ואני) את עצמנו עוסקים במימד מדעי: תחילה "לטוס לפיסיקה" (שהיתה שיתוף פעולה עם ד"ר חיים אישח מאוניברסיטת בן גוריון וכן שיתוף פעול עם אסטבן מלל מירפ"א ויעלה ברוך מגדנ"ע אויר) ולאחר מכן (בשיתוף עם דרור קרופרו מקורס 44) ב"מורשת טכנולוגית". קורס 44 הוסיף עוד אויר במיוחד ע"י שני החניכים שלי באותו הקורס: אלעד סגולי ודרור קרופרו. אלעד היה זה (עם המון עזרה ממני) את נושא הנ"מ עם שחרורו של ירון עטר משירות. ביחד עם אסף ביבס (קורס 44) הם בנו מערך הדרכה מחודש. על דרור אפשר לכתוב ספר שלם אם לא סדרת ספרים. בהוראה של ג"י ובעזרת מספר מדריכות הוא בנה הדרכה מיוחדת במינה בשם "רצים למטוס" ונועדה לקורס טייס, לקק"צ וליחידות מובחרות. באישור של דרור ולפי בקשה של יעלה ברוך מגדנ"ע אויר שיניתי מעט את ההדרכה והוספתי דברים משלי וכך הוקמה "שושנת הרוחות" עבור גדנ"ע אויר (מישהו עוד זוכר את זה?). "מחלקת מתנדבים" (הכינוי שדרור ואני קיבלנו מג"י) היתה אחראית לעוד הרבה מאוד מערכי הדרכה חדשים, אך ג"י סירבה להפעילם (כי הם הוקמו ע"י "מחלקת מתנדבים"), אך דרור עשה את הלא יאומן: הוא הקים לבדו (וזה באמת לבדו) את חדר הסימולטורים בקומה השנייה של "בית הראשונים" וכך זכה לצאת לקק"צ למרות התנגדותן של ג"י וה"כתומה". יש לציין כי בקומה הראשונה של "בית הראשונים" נפתחה בשנת 2005 (במעמד מח"א דן חלוץ) תערוכה של צלם המוזיאון גל חמו (שהיה שותפי הראשון בקראוון "כפיר" ביחד עם שרון סולטן) ומיכל ולטנר (הקצינה מכוכב נולד 2) היתה אחראית למערך ההדרכה שם. אך ימים רעים נשבו ועדין נושבים במוזיאון: תחילה היה זה "פרשה המסורת" ביולי 2005 (הבנות שהצטלמו בעירום ליד מטוסים והתמונות שנגנבו ופורסמו), ובנוסף בקיץ 2006 גירשו אותי מהמוזיאון (ה"כתומה" טוענת שזה שחרור משירות בצה"ל, אבל מי מאמין לה?) ותוך זמן קצר השתחרר אלעד, ואסף עבר לקרייה. שירלי קורן (קורס 46) ניסתה לבנות מערך הדרכה לילדים (ואני יכול להעיד שזה מערך מדהים), אך גם קורסים 45 וגם 46 השתחררו תוך זמן קצר אחרינו. דרור חזר כקצין הדרכה ואוצרות למוזיאון והקים 3 תערוכות שונות (ומדהימות), אך רק אחת מהן הוצגה לקהל: תערוכת תמונות על מלחמת לבנון השנייה. ה"כתומה" החלה "להשתלט" על המוזיאון ודרור נאלץ לעבור לקרייה (שם הוא עושה חיל). ה"כתומה" פיקדה על מחלקת הדרכה וכך הפכה המחלקה לבדיחה (אפילו חניכים שנה א' בגדנ"ע אויר יכולים ללמד אותן על חיל האויר - לא כך עדן?) והיום אני מקווה, ששרון כספי תתקן את הנזק (אם כי יש לי הרגשה הפוכה בנושא). כך הפך מוזיאון חיל האויר למוזיאון הביזיון.|1|

יום בסימן צרפתי... - המדריך מחצרים


01:10 | ‏2008/‏06/‏27

את המאמר הזה אני מתחיל לכתוב כשעל שעוני עדין רשום תאריך 26/6/2008 (אני בטח אסיים המאמר בתוך 27/6/2008), שזה למעשה הפז"מולדת שלי, כלומר: לפני 5 שנים בדיוק התנדבתי לצה"ל, באותו יום עם אחת מאגדות חיל האויר: עוז מוכתר (שהיה ראש הצוות שלי בטירונות), אבל אני רוצה לדבר על מה שקרה אתמול בהיסטוריה, ולהקדיש זאת לסרקוזי, נשיא צרפת, שנאלץ לנוס למטוסו ולקח עמו את קרלה ברוני (למה? למה?) אישתו. לכל מי שחושב שהתחלתי לאהוב את העם הצרפתי, אז צר לי לאכזב אותו, אבל יום זה קשור בשני אירועים הקשורים לאזרחי צרפת ולצה"ל. בלי שום קשר לצרפת, ציין אתמול העולם (25/6/2008) שני אירועים היסטורים: 1. ביום 25/6/1950 חצו כוחות צפון קוריאנים בגיבוי סובייטי וסיני את קו האורך 38 וכך החלה מלחמת קוריאה. 2. ביום 25/6/1991 הכריזו בוסניה-הרצגובינה וקרואטיה על עצמאות ופרידה מיוגוסלביה, דבר שגם לסרבים לפתוח במלחמת אזרחים קשה שנמשכה עוד 4 שנים. ומה אצלנו? (ומה הקשר לצרפת?) גם אנו מציינים שני אירועים: 1. ביום 25/6/2006 חצו מספר מחבלים מעזה את גדר המערכת באמצעות מנהרה ותקפו עמדת שמירה של צה"ל (ששהה בה חייל אחד), נגמ"ש ריק, וטנק מרכבה (בו היו 4 אנשי צוות). בהתקפה נהרגו שני חיילים וחייל נוסף נחטף אל מעבר לגבול. חייל זה הוא גלעד שליט, שכולנו מקווים לשחרורו בהקדם. הקשר הצרפתי הוא בכך שגלעד שליט הוא אזרח צרפתי. 2. פה אני ממשיך את סיכומי הקודם. אני מניח, שחלקכם נכחתם במסד"כ שהיה היום וחלקכם ודאי ראה קטעים ממנו בחדשות, אבל לי במקרה יצא לשמוע אותו בגלי צה"ל (מה לעשות? לקחתי את אבא שלי לבדיקה). אחד הכתבים ראיין את אחת ממדריכות המוזיאון מסבירה על מסוק מדגם אלואט 2. אני עדין בשוק מכמות השטויות שהיא אמרה (שוב, לדעתי עדיף לקחת להדריך שם חניכים בשנה א' בגדנ"ע אויר מאשר לאפשר למדריכות המוזיאון לבזות את ההיסטוריה של החיל). לכן אני אספר מעט על המטוס שהגיעו לראשונה לארץ מצרפת מפורק בתוך בטנו של מטוס נורד ביום 25/6/1957. מלחמת העולם השנייה הוכיחה את כשלונו של הדאון כמערכת מבצעית. מיד בתום המלחמת החלו אומות העולם להכתיר את יורשו: המסוק. כפי שציין ידידנו איליה לא פעם, היתה זו בעיקר השקעה של איגור סיקורסקי, אם כי לא רק הוא: מדינות רבות בעולם עסקו בהמצאה המופלאה ובינהם גם צרפת. חברת sncase (החברה הלאומית לייצור כלי טייס של דרום מזרח צרפת) היתה למובילה באירופה ותוך זמן קצר התמזגה עם חברת אירוספסיאל. צרפת נעזרה רבות במדענים נאצים לשעבר (כמו שעשו ברה"מ, ארה"ב ובריטניה) ואחד הדברים שהם לקחו מהגרמנים (למעשה הצרפתים הם היחידים בעולם שעושים זאת, אם כי מדובר ברעיון גרמני) הוא ייחוד של מסוקם: בכל המסוקים שאינם צרפתים נע הרוטור עם כיוון השעון, בעוד אצל הצרפתים מדובר בנגד כיוון השעון. מסוק אלואט 1 היה לאב טיפוס לא מוצלח של רצף המסוקים הצרפתיים, במרס 1955 הצרפתים ערכו בו שינויים מסויימים ודגם אלואט 2 נחשב להצלחה מסחררת: הוא יוצר 30 שנים (עד 1975) ושירת ב-35 צבאות בעולם. סך הכל יוצרו בערך 1300 מסוקים מדגם אלואט 2. בינואר 1957 יצא אורי ירום, מפקד גף "החרב המתהפכת" (אז חלק מטייסת "הגמל המעופף") יחד עם מספר קציני חי"ר לאלג'יריה ללמוד מהצרפתים על תרומתו של המסוק בשדה המערכה ויש לציין שכולם התרשמו לטובה. למרות חוסר התלהבות של מח"א דן טולקובסקי, הוחלט בחיל האויר על רכש מסוקי אלואט 2 (תוצרת צרפת) ובל 47 (תוצרת ארה"ב) מידי צבא צרפת. להפתעת כולם היתה זו נדבנית צרפתייה בשם גברת דויטש דה-למאר, שהקדימה את אורי ירום, והחליטה לתרום צמד מסוקים מדגם אלואט 2 לחיל האויר, אך היא החליטה לעשות זאת בעבור 2 תנאים: 1. המסוקים לא ישמשו לעולם להרג. הנדבנית הסבירה כי אביה תרם בעבר צי מסוקים לבוליביה, שם הם נוצלו להרג ובשל כך הוא התאבד. 2. על המסוק תרשם הכתובת "ה' יראה" מתוך עקדת יצחק, לאמור: "ה' יראה לו השה לעולה" (רמז לכך שאסור למסוקים להיות מעורבים בהרג בני אדם). האלואטים הגיעו לחיל האויר בתקופה בה עדיין נעשו הגישושים הראשונים לגבי תורות הלחימה והשימוש המבצעי במסוקים. האלואט 2 היה החלוץ ברוב המשימות אותן מבצעים עד היום מסוקי חיל האויר בתחום הצבאי וגם בתחום האזרחי, אך לא נשכח כי הוא הגיע בתקופה בה שימוש נרחב כמו היום במסוקים לא היה עדין נפוץ בעולם. המסוקים שרתו בחיל עד שנת 1971 ושימשו למגוון רחב של משימות: תובלת מפקדים, קישור, הובלת פצועים, חילוץ , תצפית, סיור לאורך הגבולות והחזיתות, אך המשימה לה זכה בעיקר תהילתו היתה מרדפים אחרי מחבלים, בעיקר לאורך "ארץ המרדפים" שבבקעת הירדן. בתקופת המרדפים נשמרה ההבטחה לגברת דה-למאר, והצנחנים לא ירו על מחבלים מתוך מסוקים, אלא נחתו והחלו במרדף רגלי רווי ירי. אחת ההפתעות בנושא היתה בעת צילומי הסרט "עזית הכלבה הצנחנית" בשנת 1971. במקור היה אמור יוסי פולק כוכב הסרט לירות מתוך המסוק, אך לאור ההבטחה, הוא נאלץ לצאת מהמסוק ולירות מחוצה לו (דרך אגב המסוק בסרט הוא מסוק מספר 02, שהוא המסוק השני שתרמה הגברת דה-למאר. לאחר כמה שנים מהכר המסוק לאחת מחברות התעופה). האלואט 2 הוכיח את עצמו במסוק אמין וזול וביחד עם מסוק בל 47 הוא בנה את שלד מגמת המסוקים בביס"ט 12. עד לשנת 1975 הוצאו כל מסוקי האלואט 2 משירות תוך כדי החלפתם במסוקי "תחמיץ" (בל 205), אך בסוף 1977 החזיר מח"א דוד עברי שני מסוקים לשירות, האחד עבורו והשני עבור שר הביטחון, עזר ויצמן. נחיתתו האחרונה של מסוק האלואט 2 בחיל האויר היתה במוזיאו חיל האויר והיא נעשתה ע"י מח"א דוד עברי (שהיה לי הכבוד להסתובב עמו במוזיאון). היה זה מסוק מספר 03, המסוק הראשון שתרמה הגברת דה-למאר והאחרון שיצא משירות.|1|


עוד בתפוז אנשים

Copyright©1996-2014, תפוז אנשים בע"מ