המסת שומן בלייזר

היום עברתי ניתוח בודי-טייט באיזור המותניים, בהרדמה חלקית. אני רוצה לנסות ולחלוק כאן את החוויות שלי, כדי לעזור לאנשים אחרים שמתעניינים בטיפול. בואו נתחיל מזה ששאיבה באיזור המותניים היתה סוג של חלום בשבילי, ומשהו שלא היה לי אומץ לממש, כי לא רציתי לעבור הרדמה מלאה, החלמה ארוכה, וטראומה לגוף כמו ששמעתי על שאיבת שומן מסורתית. מבנה הגוף שלי רזה ויש לי הצטברות שומן במותניים, וזה מפריע לי כבר שנים, מאז גיל 25 בערך (היום אני בת 37). לפני מספר חודשים התחלתי לקרוא על הבודי-טייט, והחלטתי ללכת על זה. אז מה היה היום? הרופאה מדדה אותי והחליטה לעשות שני חתכים, אחד בכל צד. נשכבתי על הבטן בחדר הניתוח, חיברו לי קליפס לאצבע שמודד דופק ורמת חמצן בדם. הרופאה התחילה בכך שהיא נתנה לי 4 זריקות, 2 בכל צד, הזריקות כאבו אבל זו דקירה קטנה שאורכת מספר שניות, וזה היה בסדר. אחר כך היא החדירה חומרי הרדמה דרך החתכים. זה לא כאב, זה הרגיש מוזר כי הרגשתי שאני מתנפחת, אבל זה היה בסדר. השלב הבא היה הבודי-טייט עצמו. הרופאה התחילה מצד שמאל. בשלב הזה התחלתי להרגיש בחילה חזקה וחולשה, אז הרופאה הורתה לאחות לתת לי זריקת פראמין נגד בחילה שבאמת השפיעה מאוד מהר. האחות גם נתנה לי סוכרית מנטה למצוץ וזה באמת היה טוב. השאיבה עצמה היתה מאוד לא נעימה. תחושה שחופרים לי בגוף. לעתים היה כאב אבל לא משמעותי, רק תחושה מאוד מאוד לא נעימה. אחרי 20 דקות בערך היא סיימה את צד שמאל ועברה לצד ימין. השאיבה בצד ימין היתה לי קלה יותר. לא יודעת אם זה בגלל חומרי ההרדמה שהספיקו להשפיע יותר חזק, בגלל שהיא עבדה על הצד השמאלי קודם, או בגלל שכבר ידעתי מה הולך להיות, או בגלל שידעתי שתכף זה נגמר. אחרי שעה בדיוק הכל הסתיים. לא תפרו לי את החתכים, הרופאה אמרה שהם קטנים מאוד ושהיא מעדיפה להשאיר אותם פתוחים כדי ששאריות הנוזלים יצאו החוצה. ירדתי מהמיטה לכסא הגלגלים, האחות הלבישה לי את המחוך שהבאתי איתי, והחזירו אותי לחדר. התלבשתי והלכתי הביתה. שום דבר לא כאב והרגשתי ממש בסדר. הגעתי הביתה והלכתי לישון. הייתי מאוד עייפה מהמתח ומהלילה שלפני בו לא ישנתי טוב בגלל ההתרגשות. ישנתי לא מעט היום. עכשיו השעה כמעט 9 בערב, כמעט 12 שעות מהניתוח. אין לי כאבים. יש נוזלים שיוצאים מהחתכים, נספגים במחוך ואז עוברים למכנסיים. עשיתי גם שלולית קטנה על המיטה. אעדכן גם מחר. אם מישהו רוצה לשאול משהו אז בכיף. שיר.

אני עכשיו בדיוק יומיים אחרי. כבר מיום הניתוח בלילה הפסיקו לצאת נוזלים מהחתכים. אין לי כאבים. אתמול בבוקר הורדתי את המחוך, הורדתי את הפלסטרים שהיו על החתכים, התקלחתי. אין לי הרבה נפיחות ואפילו אני כבר רואה שינוי, אבל אני יודעת שאסור להתרשם בשלב כל כך מוקדם. הבוקר חזרתי לעבודה. יכולתי אתמול גם ללכת לעבודה אבל סתם התפנקתי, לקחתי לי עוד יום לנוח. המחוך קצת מציק. אבל מה שחשוב הוא שאין לי כאבים. איזה כיף!|1|

טוב, אז אין הרבה מה לעדכן, לשמחתי. האיזור קצת רגיש עם סימנים כחולים. אם נוגעים אז כואב, כאילו שקיבלתי שם מכה. הנפיחות קצת ירדה. ממשיכה עם המחוך עוד שבועיים. שימשיך ככה!|1|

נשמע לא קל אבל סבבה שעשית מה שרצית כל כך הרבה זמן אני רוצה להיות כבר במצב שלך- אחרי לצערי קשה לי לקחת את הצעד הבא של קביעת תור..|1|

הי עבר זמן מה המצב עכשיו?|1|

כבר עברו שלוש שנים וקצת קשה להיזכר איך זה היה פעם. מה שבטוח זה, שהתוצאה נראית בדיוק כפי שנראתה כמה חודשים אחרי התהליך. כלומר - התוצאה הסופית שהתקבלה אחרי התהליך נשמרה בדיוק כפי שהיתה בשלוש שנים האחרונות. כפי שאמרתי, קצת קשה להיזכר איך זה היה (כמו שבונים לך מחלף בכביש שאת נוהגת לנסוע בו כל יום ואחרי שנה את כבר לא יכולה להיזכר איך זה היה פעם כי כל כך התרגלת לשינוי). אני בטוחה שיש שיפור לעומת איך שזה היה. אני זוכרת שפעם המותניים הפריעו לי מאוד, היום הם מפריעות לי רק קצת, כי בכל זאת זה גם מבנה של הגוף, ומבנה אי אפשר לשנות. הדבר היחיד שמפריע לי הוא - אם תסתכלי בהודעות שלי למטה תראי שכתבתי שיש לי כמו שקעים איפה שעשו לי את השאיבה. אז יש עדיין את השקעים האלה. זה לא מאוד מאוד מורגש ואני כמובן לא מתביישת ללכת עם ביקיני כי לא מאוד רואים את זה, אבל זה שם ולפעמים אני תוהה האם היה שווה לפגוע בגוף שלי כך בגלל איזו שריטה שלי. מצד שני, ייתכן ואני כל כך רגילה לשינוי עד כדי כך שאני לוקחת אותו כמובן מאליו. עובדה שהיום אני יכולה ללבוש בגדים שפעם לא יכולתי ללבוש (נגדי חולצות שצמודות במותניים עם ג'ינס נמוך), והיום המותניים אינם "issue" כפי שהיו, אז כנראה שזה כן היה שווה.|1|

תודה על התגובה... האם נוצר לך שומן במקומות אחרים? האם אנשים החמיאו לך לאחר מכן? ושוב תודה.|1|

אנשים לא החמיאו לי במיוחד אחרי זה. אני חושבת שפשוט היה נראה שרזיתי קצת. אני בחורה די רזה וגבוהה ודי חתיכה והייתי ככה גם לפני וגם אחרי. ובואי נגיד שהסיבה שעשיתי את זה איננה היתה כדי שאנשים יחמיאו לי. אנשים ממילא לא שמים לב לדקויות. עשיתי את זה בגללי ובשביל ההרגשה שלי בלבד! אני לא יכולה להגיד שאני מתחרטת שעשיתי את הבודי טייט, אבל עכשיו אני מבינה שלגוף שלי יש מבנה מסוים שאי אפשר לשנותו. מעולם לא היו לי מותניים צרות, גם לא עכשיו. אז אם את בחורה רזה בכל מקרה יש להנמיך ציפיות בקשר לתוצאות של התהליך הזה. ההבדל הוא קטן. לפחות אצלי. איפה את רוצה לעשות? גם במותניים? בדיעבד, לא בטוחה שהייתי בוחרת בד"ר גורביץ' מפרופורציה. היא אינה כירורגית פלסטית אלא כירורגית "רגילה" ואני לא בטוחה שזה מספיק. הייתי מחפשת רופא אחר עם התמחות בכירורגיה פלסטית.|1|

בשבוע האחרון היו לי מעט כאבים, כמו של סימן כחול. היתה נפיחות שלעתים נראתה מפחידה כי היא לא היתה סימטרית - בצד אחד יותר נפוח מהשני. הנפיחות ירדה, אבל לא לגמרי. כשנוגעים באזור הנפוח הוא קשה. מן הרגשה של גושים מתחת לעור. משהו אחד מטריד אותי - באחד הצדדים יש לי מין שקע כזה, אני מקווה שזה בגלל שמעליו ומתחתיו יש מין גושים כאלה. ובגע שהגושים ייעלמו, ייעלם גם השקע. יש מישהו שעבר בודי-טייט וזוכר תופעה כזו? jordania ? roti2000 ? thehappiestgirl ? יש לי עוד שבוע להיות עם המחוך, עוד שבוע וחצי ביקורת.|1|

היכן עשית זאת?מקום|1|

|1|

אני עברתי שאיבה בבטן ובמותניים ,אם הייתי יודעת שזה מה שצפוי לי לא הייתי עוברת את זה..|1|