תפוז אנשים - קומונות - גירסה טקסטואלית
תפוז אנשים
Google
 

בית ספר גורדון מחזור יג



הקומונה של כיתה ח-2  ביה"ס א.ד. גורדון , קרית חיים, מחזור י"ג
:     1   3  
עכשיו ב-FLIX

מי צריך טישו?
duduZaZA
כשהחורף מגיע אתו גם המחלות...אז איך מתמודדים בני הזוג עם החיידקים ...
זמן: 02:15   צפיות: 81  

תגובה לעו"ד יואב צח-וכס - l9am


20:58 | ‏2007/‏10/‏23

פורסם באתר הקריתיים. לא נוטר אנוכי ולא בן נוטר שלום לך החבר יואב ! בטוחני כי את אשר להלן אחרוז אתה תאהב כי העברית שפתנו אותה סופג בן מאב והיא לאוהביה מכרה של זהב. באנלוגיה לנביאנו עמוס, גם אני פותח ואומר: "לא נוטר אנוכי ולא בן נוטר" ברם אולם, האמן לי ידידי, כי גם אני צח אפילו ללא ה-וקס (והפוליש) למרות היותי דווקא כן צאצא עברי לפוליש ולפולישית הרי שכל חפצי שעשועי מילים ראשית, בדיחות הדעת וחידודי לשון, על ראש גולשינו להשית. רצוי מאד בעברית קרייתית ושורשית, כי מן המפורסמות הוא שללשון כח מחייה וממית. וגם לשון נופל על לשונה, ירבו סיפוק ואביונה. וכל המרבה, אומרים לו: הרי זה משובח, ואף יותר, ואני אליך כלל לא עותר. יען כי קלסתני בשבח די והותר, וכל כולי למען "קריה מעטירה למלך רב" חותר. ובאשר לנוטריון, כולנו בוגרי צה"ל מומחי נוטריקון, ובלבד שלא נהפוך בעצמנו לסטיריקון. כולנו גם קרייתים צאצאי פרולטריון, ואין לנו מה לאבד מלבד את כבלי שלשלאותינו האוזקים אותנו בטבורנו לעיר חיפה, ואפילו נגיע עדי בית דין עליון שם ייצגנו צח כשלג הנוטריון ועדיפה שעה אחת, ואפילו שעתיים, קודם שתגיע שעתנו היפה. ובעניין הבוקרים של "שדה בוקר" הדורשים ביקור מאיש הנוטר, ולמרות שלבקר שם מורה "הזקן" גם אני אינני סר ואת פיו ממרה, ובכן בנים סוררים ומורים אנו ואת דרכינו עלינו לתקן. כי אם במצוות "הזקן" מ"שדה בוקר" תרבה לפקוד את חוף נאות, הרי ש"שולם ישלם" בדיוקנך להתגאות. ערב טוב עמיקם שכטר


פיתוח נמל חיפה על חשבון רווחתה של קרית-חיים - l9am


20:56 | ‏2007/‏10/‏23

פורסם באתר הקריתיים. פיתוח נמל חיפה-כן, על חשבון רווחתה של קרית חיים- לא שמחתי להתוודע, אמנם רק אתמול, לעובדה שקיימת תמ"א (תכנית מתאר ארצית) שעניינה "טיפול בחומרים מסוכנים ופיתוח אזור מפרץ חיפה", אשר במסגרתה אמורים גם לפנות את חוות מיכלי הנפט הגולמי של "החברה הלאומית לתשתיות נפט ואנרגיה" הרובצת לפיתחה הדרומי של קרית-חיים ואולי בעקבותיה גם את הרשע הגדול, המסוכן והאלים מדרום לנו, אותו שד נורא ואיום האצור עדיין רדום בבקבוקו, הלא הוא מיכל האמוניה אדיר המימדים והידוע לשמצה, שאיום ממשי מצדו על חיי אלפי אזרחים במרחב, שריר וקיים במקרה שחו"ח יפגע המיכל מסיבה כלשהי, כשתושבי קרית חיים נמצאים בקו האיום הראשון. אלא מאי, להוותי התברר לי חיש קל, כי אליה וקוץ בה, לפחות ככל שהדברים נוגעים לקרייתנו האהובה. בעיתון "הארץ" של שבת זו 24.8.2007, צדה את עיני כתבה שכותרתה: "מחאה בקרית חיים: חיפה תספח לנמל שטחים שיועדו לפיתוחה". מסתבר כי כל שטחה של החווה, כ- 800 דונם, המיועד לפיתוח קרית חיים על-פי התמ"א, נחשק לפתע על-ידי עירית חיפה, שמתכוונת להופכו לעורף לוגיסיטי של נמל חיפה המתפתח. חוות המיכלים דנן, מוכרת לכל קרייתי מצוי, ובטח לכל "יורדי" הים שבינינו, בלייני "בלנגה", בוקרי "שדה בוקר", שרטטי הדיוקנאות המושכים בעט סופרים, ולכל השועטים, אצים רצים, או סתם מהלכי שפי לאורך חופו המזרחי של הים התיכון מחוף "נאות" בואכה אלי קישון. החווה תחומה, על שמונה מאות דונמיה, בשדרות דגניה בצפון, ברח' האצטדיון ממזרח, באזור תעשייה ובאלפי מכולות שנוע של חברת "גל מרין" מדרום והיא משיקה לחוף הים ממערב. יעוד השטח שיפונה, לפי התמ"א, הוא בנייה למגורים, למסחר ולבילוי ותיירות, לרווחת תושבי קרית חיים. לפי הכתבה, תושבי קרית חיים, אשר קיוו שפינוי החווה גם יזרז את פינוי מיכל האמוניה הסמוך, כבר החלו במחאה כנגד תכניתה של עירית חיפה המנסה לגזול את השטחים, ולהפכם כאמור לעורף לוגיסטי של נמל חיפה המתפתח. יש לזכור שכל עתודות הקרקע של קרית חיים כבר נוצלו מזמן, והקרייה למעשה חנוקה וחסומה מכל עבריה, כאשר האזור הדרומי עליו ממקומת כיום חוות המיכלים הוא פוטנציאל הפיתוח היחידי שנותר לקריה, ולכן הדבר בנפשנו. ההזדמנות זו, היקרה מפז ואשור התמ"א, התאפשרו בשנים האחרונות עם ריקון מיכלי האחסנה הענקיים של הנפט הגולמי שהיה מוזרם מהם לפיצוח ועיבוד בבתי הזיקוק. רק כדי לסבר את האוזן: נפחם של המיכלים הגדולים הוא 50,000 מ"ק ואילו הקטנים הם בני 30,000 מ"ק, כאשר כל מיכל כזה תחום ע"י סוללת מאצרה שתפקידה ללכוד ולאצור את תכולת המיכל במקרה שהאחרון ניזוק או נבקע. על פי התכנון אתר חווה חלופי יהיה ממזרח לבתי הזיקוק. אליבא ד' עודד דוניץ, יו"ר ועד קרית חיים, בתכנית: הקמת 6400 יח' דיור והקצאת שטחים למסחר ובילוי. למען גילוי נאות יש לציין שבתכניתה של עירית חיפה יש הרבה מן ההגיון, משום שהעיריה נאבקת בתחרות כנגד נמל אשדוד על הזכות להקים את מסוף המכולות החדיש באורך של קילומטר ובהשקעה של מיליארד דולר, שעל מיקומו הממשלה עומדת להחליט בקרוב. עירית חיפה פועלת נמרצות במסדרונות השלטון כדי לשכנע בנחיצות הפרויקט למטרופולין חיפה, לפיתוחו ולתוספת מקומות עבודה, וכפועל יוצא מכך העיריה החלה גם לפעול בנחישות להגדלת העורף הלוגיסטי לנמל המתפתח. היה ותכנית העיריה תגבר, זה יהיה באופן ישיר על גבם ורווחת חייהם של תושבי קרית חיים. לכן, וכדי שתושבי הקריה שומרי החוק השלווים לא ידרשו להטות שכם ולהקים סוללות של מתרסים או להשתתף במשמרות מחאה אקטיביות, שומה על מי שביכולתו להשיג זמינות ונגישות לאישי הציבור שגם טובת קרית חיים על סדר יומם הציבורי, לפעול במלוא העוצמה כדי שהאחרונים יפעילו השפעתם על מנת להגיע אולי לפתרון יצירתי אשר גם יאפשר לחיפה לזכות בתחרות מול אשדוד לרווחת כל המטרופולין, אך בה בשעה גם לאפשר מימושה, באופן כזה או אחר, של התמ"א הנדונה לרווחת תושבי קרית חיים. עמיקם שכטר קרייתי, וחיפאי קרייתי.


חשמל וסביבה - l9am


20:54 | ‏2007/‏10/‏23

פורסם באתר הקריתיים. רצוני להתייחס לשתי נקודות מתוך כתבתו של יעקב 1149. הראשונה, עניינה הוא בקצב הגידול של צריכת החשמל בישראל, ותקופת ההכפלה: לקחתי במסגרת לימודי בפקולטה למכונות בטכניון (1970-1974), קורס בנושא:"מתקני כח וחום" שהעביר אותו דר' דן וינר, לימים ראש אגף המחקר של חברת החשמל, בימים שהאגף שכן עדיין בכרמליה. למיטב זיכרוני הרי שדן, שלימד אותנו על-פי החוברות, בכריכה הרכה בהוצאת מיכלול, של פרופ' אשנר (האחת חוברת טקסט צהובה, ורעותה חוברת תרגול בגוון ירוק פסטל, או להיפך) כי תקופת ההכפלה "בימים ההם" נחשבה כ- 6 שנים בלבד ולא 10 שנים כפי שמצוין בכתבה "בזמן הזה", וכדברי הכתבה: "סדר גודל אירופאי פלוס". האם זכרוני תקין או שמא הוא מתעתע בי וניתן להכריז עליו את אשר זוגתי ,שתחיה, מצהירה זה מכבר על שלה: "זיכרוני...זיכרונו לברכה...וגו'" אם אני אכן צודק, אני מניח שניתן לזקוף זאת לעובדת היות מדינתנו מדינה מתפתחת בתנופת עצומה ונמרצת בימים ההם של ראשוניות פורצת וזוללת חשמל ולכן גם תקופת הכפלה קצרה מאד יחסית, לעומת מדינה מפותחת ומבוססת שממשיכה כמובן להגדיל דרישות צריכה אך בקצב מתון יותר. הנקודה השניה נוגעת לאיזכורו הנאה של יעקב לגבי "ימי פומפיי האחרונים" עפ"י ספרו של א. ליטון. ידוע שעשירי הקיסרות הרומית ושועיה היו מתהוללים ושובעים בעיר פומפיי ובנותיה, בה בשעה שממש מתחתיהם בטן האדמה סוערת, רוחשת ורוגשת ומחשבת להתפרץ בכל רגע ולמחות מעל פני האדמה את השובעים בקיאם עם עירם המתהפכת יחד עם עוד שמונה ערים נוספות לחופו של מפרץ נאפולי היפהיפה. ובכן, גם אני קראתי, לפני כשנה, את ספרו הנהדר של רוברט הריס "פומפיי" המתאר באופן דרמטי ומרשים, לטעמי, ארבע ימים בחודש אוגוסט שנת 79 לספירה החל מ- 22 לאוגוסט, כלומר יומיים לפני התפרצותו ההיסטורית של הוזוביו וכלה ב- 25 לאוגוסט שהוא היום השני והאחרון להתפרצות. גיבור העלילה המרשימה המשורטטת ביד אמן, שוב פעם- לטעמי, הוא מאריוס אטילוס פרימוס, מהנדס צעיר שאך זה עתה הופקד על ה"אקווה אוגוסטה" הלא היא אמת המים העצומה המביאה מים חיים לרבע מיליון איש בתשע ערים סביב המפרץ, והמהווה את ליבתו העקרית של מפעל המים האזורי על מאגריו ברכותיו ותעלותיו. המהנדס המגלה נקודת שבר בקו הראשי של האמה שמתברר שהיא תולדה של הזנחה ושחיתות של קודמיו מנסה להתגבר על התקלה, אך מגלה להוותו שיש כחות שאפילו למעצמת העל היחידה בעולם אין שליטה עליהם. ספר נפלא ומומלץ בחום. ערב טוב, בארץ שאדמתה רוגעת, והחשמל שופע מטורבוגנרטוריה ומזין כל דורש ללא מגבלה. עמיקם שכטר


בסמ"ת שלי 2- מספד לבסמ"ת - l9am


20:52 | ‏2007/‏10/‏23

פורסם באתר הקריתים ביום 16.8.07 מספד לבסמ"ת אומרים כי "הנבואה נתנה רק לשוטים", אך מכיוון שאינני נוטה להחזיק את עצמי כשוטה, כלל ועיקר, לא שוטה הכפר ובטח לא שוטה העיר, הרי שכנראה בכל זאת ניתנו בי "מבשרי נבואה" כאלה ואחרים, וכיוונתי לדעתם של גדולים. ומעשה שהיה כך היה. הגולשים המסורים של אתר הבחינו, מן הסתם, בכתבתי מס' 1103 שנשלחה לאתר רק אמש, 22 דקות לאחר חצות, ושפורסמה אור ליום ה- 16.08.07 כלומר אך הבוקר, אשר כותרתה הייתה: "שכנות טובה- השכינה שורה בבסמ"ת או "ימי בסמ"ת העליזים" כתבה שנכתבה בתום לב וללא כוונת זדון, וכפי שהסברתי שם, לאחר שקבלתי השראה מהמונח "קנאת השכונות" שהביא אורי בכתבה קודמת, ואשר בה הבאתי אנקדוטה פיקנטית העוסקת במורה השרטוט המיתולוגי שלנו בניהו סגל, ללא כל הרהורים סופניים דרמטיים כאלה ואחרים what so ever הסיפא של כתבתי היה: "ושאר עלילות בניהו סגל מורה השרטוט המיתולוגי והפנינים והמרגליות שפיו לא פסק להפיק, הלא הן כתובות על ספר דברי הימים של בסמ"ת הזכור לטוב, נשמתו עדן". ציינתי זאת בצער ובכאב, מכיוון שידוע לי מזה מספר שנים רב, מצבו העלוב של בסמ"ת שהולך ומתדרדר מדחי לדחי, בתהליך ארוך, מייגע ומתמשך שהחל עוד בימי פרוץ "תכנית האינטגרציה" הלא מבורכת והזכורה לדראון עולם, שנכשלה כשלון חרוץ, אך הנזק שנגרם בעיקבותיה לבסמ"ת, כמו גם למוסדות מעולים אחרים, היה כבר בלתי הפיך, והמשכו עם גל העלייה האדיר ממדינות חבר העמים שהציף את המחוז ואת חיפה העיר בפרט, ואשר אליהם חברו נסיבות אוביקטיביות של כרסום דרסטי ומתמשך במעמדו של החינוך הטכנולוגי. את המונח הסימבולי "נשמתו עדן" המסיים את כתבתי דנן, טבעתי באופן ספונטני תת-הכרתי, במובן של העדר נשמתו הטובה והנאצלת של בסמ"ת שאני הכרתי, עת חבשתי את ספסליו בשנות ה- 60 העליזות, ההומה בני נוער שוחרי טכנולוגיה וחוויות, כאשר יותר מאוחר בשיאו הגיע מנינם אפילו עד לכדי 2500 תלמידים ותלמידות, וכלל לא ידעתי שבאותן שעות ממש אכן בסמ"ת מסיים את גסיסתו תרתי משמע, ונופח סופית את נשמתו, והפעם לא באופן ספרותי ומטפורי. אני נוהג להשכים קום ומיד אני נוטל את עיתון "הארץ", שכבר ממתין לי בתיבה, ומעיין בו עיון ראשוני חפוז, כמנהגו של אדם שנדרש להתארגן במהרה לקראת עמל יומו. מכיוון שבשלב זה של היום אין סיפק בידי להתעמק בשלל כתבותיו ומדוריו של העיתון המכובד, אני מתמקד בעיקר בעמודי הכותרת החדשותיים וכמובן במדור הספורט החביב עלי. ואז עוד בטרם יבשה הדיו מעל כתבתי הנ"ל לאתר,והנה שומו שמיים, את עיני צדה הכתבה שבתחתיתו הימנית של עמוד השער, וכמי שכפאו שד אני משפשף את עיני כמסרב להאמין, ומיד נחמץ ליבי באחת ודוק של עצבות מלנכולית מכסה את עיני ופושה באברי למקרא הידיעה: "מביה"ס הטכני הראשון ישאר רק חדר במוזיאון" "אחרי 74 שנים, בתיכון בסמ"ת בחיפה מפרקים את המעבדות ונועלים את השערים" עצוב, עצוב, עצוב...אך זו דרכו של עולם, ויש להשלים עם מגמותיו. בסמ"ת המיתולוגי, או בשמו המלא: "בית ספר מיקצועי תיכוני, ליד הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל" היה ראש וראשון לבתי הספר הטכנולוגיים בארץ, הכתיב את תכני הלימודים וקבע את הסטנדרטים. אני ובני דורי ועוד רבים וטובים זוכרים לו חסד נעורים, בערגה ובגעגועים נכספים, על מנהלו המיתולגי דר' אהרוני הנכה, שהיה חוצה על קביו את מגרש הספורט כשהוא מקרטע באיטיות אין קץ לאחר שהחנה מכוניתו ברח' מלצ'ט ושם פעמיו אל עבר בנין ההנהלה, וכל אותה עת מורנו המיתולוגי לחינוך גופני אמיל פרקש, המתעמל ההונגרי המוכשר, ראש וראשון לשופטי ההתעמלות בכל מפעלי הספורט שבמרחב, הזכור לטוב, מעמידנו בדום נאלם בעת שעור הספורט, מפאת היראה והכבוד שהוא רוחש לאדון המנהל, תוך שהוא חושש שמא מי מביננו ישגה בכדור טועה שיתעתע במנהל המקרטע לאיטו, ואמיל עוד מחמיר וזועק לעברנו את המשפט המיתולוגי שנחקק גם הוא בספר דברי הימים של בסמ"ת, לאמור: "עזוב כדור, מגרש אלי" אגב, אמיל פרקש דנן, הוא אחיו הצעיר של מאמן הכדורגל של אותם הימים דז'ה פרקש. בדומה לבניהו סגל מורה השרטוט המיתולוגי שבשבחו כבר דברתי בכתבת אמש, הרי שגם אמיל פרקש נחן בפה מפיק מרגליות, והנה כמה מהן: לעצל בשעור הספורט נהג לומר: "אתה תהיה טבח בצבא" וכשזה נאמר בהיגוי הונגרי אסלי, תאמינו לי זה מצחיק שבעתיים. או כפי שנהג להקניט תלמיד אחר שזייף בתרגילים: "מי שיש לו שלילי בספורט, לא הולך בטכניון",ועוד כהנה וכהנה. במשך עשרות שנים, מאז הווסדו בשנת 1933 ע"י הטכניון, שאף העניק לו חסות אקדמית, ושאנשיו היו חלק מהועד המנהל של בסמ"ת, היווה בסמ"ת את ספינת הדגל של החינוך הטכנולוגי בארץ, ובשלב מסוים, לאחר שבמשך שנים הוא היה בי"ס ארבע-שנתי בלבד, הוקם בחצרו ותחת חסותו גם בית הספר השש-שנתי להנדסאים. בסמ"ת היווה אבן שואבת לכל בוגר יסודי, במחוז חיפה המורחב, ששאף לחינוך טכנולוגי, וכך זכור לי למשל שבכיתתי שלי רוב החבר'ה היו באופן טבעי חיפאים וקריתיים מכל סוג שהוא, כמו גם עכואים ונהריניים, ובוסתן- גליליים, וטבעוניים, ועפולאים, וזיכרוניים וכו'. בסמ"ת, שעשרות שנים נאבק בהצלחה יתרה על כתר בחיר בתי הספר התיכוניים הטכנולוגיים בארץ, כנגד אורט יד-סינגלובסקי בת"א ו"טכניקום" גבעתיים ודומיהם מהשורה הראשונה, ואף יכל להם, ושבשיאו חינך בו זמנית 2500 בני נוער שוחרי השכלה טכנולוגית וכללית, כאשר בשנים האחרונות התדרדר לכדי תפוסה של לא יותר מ-400 תלמיד, מקרטע מזה למעלה מעשור בסבך הביורוקרטיה, עם משאים ומתנים מייגעים וכושלים בחיפוש אחרי נותני חסות שיאותו לקבל לידיהם את הבעלות על המוסד מידי הטכניון, אך אף לא אחד, כולל העיריה ורשת אורט, לא נאותו לקבל לידיהם את הפגר. מסתבר לי כעת, שכבר לפני שלש שנים נפל הפור, והוחלט סופית על הקפאת הקליטה וסגירת המוסד שהיה מפואר. בימים אלה כבר עוסקים בפרוק המבנים ובמכירת הציוד לפני סגירת שערים סופית. השטחים ימסרו לטובת מוזיאון המדע שבו תונצח מורשת בסמ"ת באחד מחדריו. כך חולפת לה תהילת עולם, ולנו נותרו רק הזכרונות הנהדרים שיכולים לכלכל עוד כתבות רבות. עמיקם שכטר בוגר בסמ"ת גאה.


בסמ"ת שלי- 1 - l9am


20:49 | ‏2007/‏10/‏23

פורסם באתר הקריתיים שכנות טובה- השכינה שורה בבסמ"ת או "ימי בסמ"ת העליזים" למקרא המושג "קנאת השכונות" אשר נקט בו אורי ב- 1102 בהקנותו לכתבתו את שם נושאה, התעורר בי זכרון רחוק ומתקתק מימי בסמ"ת (בית ספר מקצועי תיכוני- ליד הטכניון, חיפה) העליזים אשר נהגתי לחבוש את ספסליהם בהדר, במשך 4 שנים תמימות בין השנים 1963 ועד 1967 ועד בכלל, שנים נהדרות, עליזות ועמוסות במטען חוויות לכל מסע החיים עם ערך מוסף של ידע טכנולוגי רב וכללי גם כן, ומעט ניסיון. בשלב זה אביא כאן רק אנקדוטה אחת המתקשרת באופן כלשהו למושג הנזכר לעיל. גיבור המעשייה הוא המורה האגדתי והמיתולוגי לשרטוט טכני בבסמ"ת, במשך שנים הרבה, הלא הוא מיודענו בניהו סגל הממושקף והצולע, בעל הקול המתכתי הסמכותי, הקר והחותך אשר לאוזני נשמע כהרמוניה פסטורלית וכנופת צופים, והקורא יבין בהמשך מדוע. המורה בניהו, אשר כבר בשעור הראשון הציג את עצמו כך: "אשתי קוראת לי בני, ואני אקרע לכם את התחת !!" נהג להצמיד מספר שולחנות במרכז הכיתה, כאשר כל התלמידים היו מסבים סביבם בעת שהמורה בדק את שרטוטי הבחינה שלנו, תוך שהוא מסביר, ושונה ומבאר, נוכח כל הכיתה את שגיאותיו או לחילופין את מעלותיו של פלוני זה או אחר, וכך היה עובר וסוקר את כל שרטוטינו. כעת אקדים ואומר, למרות שאין הנחתום...וגו', שעבדכם הנאמן שלט היטב, ויש אומרים עדיין שולט, בשרטוט טכני, ולראייה ציוני הקבוע אצל בניהו דנן היה תדיר בן שתי ספרות, וזאת יש לדעת: הציון הגבוה ביותר אצלו היה 10. באחד המקרים, כחום היום, התכנסו התלמידים כנהוג, סביב השולחנות, כשהמורה בניהו החל בניתוח השרטוטים. בהגיעו אל התלמיד פלמוני, קרית- מוצקינאי יקר (שמו שמור במערכת) שישב לידי בעת הבחינה ולא היה ידוע כשרטט צמרת בלשון המעטה, והמורה בניהו בעת בדיקתו המוקדמת כבר הספיק לקלוט את אשר ארע כלומר, שפלמוני דנן העתיק את הפתרון השרטוטי המושלם שלי, כדבעי על קרביו ועצמותיו, היישר המורה בניהו את מבטו המצמית אל פלמוני ההמום וכך, מניה וביה, התריס נוכחו: "ובכן אני רואה שהשכנה שורה עליך" (הערת הכותב: "שכנה" כסרוס של "שכינה"), והיה הולך ומפרט ומסביר את פשר אותה שכנות טובה, ומלבין את פני פלמוני נוכח כל הכיתה. יצא כך שפלמוני שאימץ את שיטת ה-: "טוב שכן טוב משם טוב" אכל אותה בגדול. המורה בניהו עוד היה מגדיל לעשות במקרים כגון אלה, והיה מכריז נוכח פלמוני בקולו הרם והנישא קבל עם ועדה: "אני מעניק לך בזה את הציון 2 לעידוד רב, האם אתה מרגיש שאני מעודד אותך" ושאר עלילות בניהו סגל מורה השרטוט המיתולוגי והפנינים והמרגליות שפיו לא פסק להפיק, הלא הן כתובות על ספר דברי הימים של בסמ"ת הזכור לטוב, נשמתו עדן. עמיקם שכטר


משה פנחסי- אמן, מחנך וצייר קריתי - l9am


20:48 | ‏2007/‏10/‏23

פורסם באתר הקריתיים. משה פנחסי- צייר קרייתי מערבי זכיתי להכיר עוד בילדותי/נערותי את הצייר משה פנחסי שכן הוא נהג לפקוד לעתים תכופות את חנות חומרי הבנין של אבי שכטר פרץ, שבסמיכות אליה הוא מתגורר, נדמה לי עד היום. אם זכרוני אינו מטעני, הרי שמשה נהג לרכוש מלבד כנראה מוצרים טכניים למשק הבית, גם אבקות צבע שונות, בעיקר אוקסידים, אשר שמשוהו להערכתי להכנת מרקחות הצבעים שלו. משה זכור לי היטב כאדם שקט וצנוע, כמעט נחבא אל הכלים, עדין וחייכן, שנועם הליכותיו ניכר בו עד למרחוק, והיה תענוג לשוחח עימו ולשמוע את דברי הטעם המושכלים שלו שנאמרו תדיר בטון דיבור רך ובלתי מתנשא ובנעימה מתנגנת. אני רק מצר על כך שבכל הכתבה המפרגנת (1100) ובמסמך המפורט שמתלווה אליה, לא מוזכר ולו ברמז, שמשה פנחסי, האמן הדגול, מתגורר מזה כיובל שנים בקרית-חיים המערבית אשר לחוף ימים תשכון, ההולכת ותופסת את מקומה באתר כחלופה הגונה לאחותה המזרחית הותיקה ולפרברה הצנום על חבק"חיו ובנדותיו, ככל שמדובר בספורט, תרבות ואמנות. עמיקם המערבי עמי שכטר


בית המסחר של הורי- מסחר הוגן - l9am


20:46 | ‏2007/‏10/‏23

פורסם באתר הקריתיים. מסחר הוגן במבחן ההיסטוריה החילותי לפרסם באתרנו זה לא מכבר, ואחת הכתבות הראשונות שלי, בכניסה מס' 731, היתה כתבת דיוקן ששרטטתי על הורי שרה ז"ל ופרץ שכטר יבדל"א וחנות חומרי הבנין המיתולוגית שלהם בקרית-חיים המערבית. מיד יצתה (נא לא לתקן, אם לעגנון מותר, אז גם לי) בת קול של הולכי רכיל מן השמים בקטרוג נרגן, ומכיוון ש"עוף השמים מוליך את הקול", ומכיוון שציפור, לא כל כך קטנה יש לומר, לחשה לי וגילתה את אוזני, על כי נמצא עדיין בינינו מי שחושב שאבי עשק אותו בעת קניתו בחנות, ולמרות ש"אין הנחתום מעיד על עיסתו" (אני התגוררתי באותה מאפייה), הרי שפטור בלא כלום אי-אפשר ולכן אנסה להזים, אוביקטיבית ככל שקולמוסי משיג, את תאורית הקונספירציה הנלוזה הזו באמצעות כמה דברי מבוא ואנקדוטה אחת קונקרטית (concrete) (משחק מילים שיתבאר באנקדוטה) הנסמכת היטב ע"י אוהדים שמעבר לים. בימים ההם לא היה כל פיקוח על חומרי בנין ואספקה טכנית, ומכיוון שלחנויות שונות היו מן הסתם גם ספקים שונים, הרי שבהחלט סביר שהיו פערי מחירים במוצרים שונים בין החנויות השונות, פעם לכאן ופעם לכאן, וכמו שאותו מקטרג טוען שנעשק בפריט מסוים בה בשעה היה יכול למצוא עשרה פריטים אחרים דווקא זולים יותר אצל אבי. בגיל הנעורים נהגתי לעזור להורי בעסק ואף לשרת את קהל הלקוחות, והייתי מצוי יותר ויותר בסוגיית המחירים ומתח הרווחים. וזכור לי שלא אחת הייתי מתפלא ותוהה מדוע הרווח בפריט מסויים הוא כה נמוך וכו' ביודעי את העלויות לאבי כולל הובלה, איחסון וכו'. זכור לי גם שכל אימת שהזדמנתי לבתי ממכר אחרים של חומרי בנין הצצתי ובדקתי מחירים, ולא אחת הייתי שב הבייתה ושואל את אבי מדוע הוא נוהג לגבות מחיר כה נמוך בה בשעה שמתחריו גובים יותר, וכיוצא באלה. קוריוז מעניין שיציף את אבי באור נגוהות של צדיק הדור הוא נושא החלפת טובין, שנקנה במקום אחר, ושאינו מתאים או שאינו עונה על צרכי הלקוח". מכיוון שהיו שסברו, כמו אותו מקטרג בוודאי, שבמקומות אחרים ימצאו נסים ונפלאות, דבר שבהחלט יתכן בשעור מסוים כאשר מדובר על בית מסחר סיטונאי גדול בחיפה למשל, אשר יתכן שגם אבי, הסוחר הזעיר מהקריה, היה הוא עצמו רוכש שם את מלאיו שלו. ואז היה אותו לקוח מפליג למרחקים ורוכש את המציאה. וכשב לביתו ומצא שאינה עונה על צרכיו, מיד נתכרכמו פניו בכלימה וביאוש מתסכל. אך מכיוון שלא מלאו ליבו לכתת רגליו שנית לקצווי ארץ, אם מכיוון שזמנו קצוב ויקר או שמא מחמת אי-זמינות אמצעי תחבורה שהיו מצויים אז בדוחק, הוא מהר חיש קל לבית המסחר של "שכטר", השוכן בסמיכות משמחת למקום מגוריו, ודרש שיחליפו נא את המוצר יען כי אינו מתאים. הדעת סוברת כי מכיוון שהמוצר לא נקנה אצל אבי שגם כמובן לא הרוויח מהעיסקה, אין כל סיבה שיוחלף, מה עוד שזכור לי (הייתי שם) שהיו לקוחות שהשימו עצמם כלא מבינים כלל מדוע בכלל צצה שאלה בנושא, הרי שלמרות הכל היו מקרים רבים בהם אבי טוב הלב מחל על כבודו והשיב בחיוב את פני המבקשים להחליף. וכעת לאנקדוטה העוסקת בשווק ומכירת מלט cement which concrete is cosisted of מאז שעמדתי על דעתי בחנותו של אבי, זכור לי כי המלט היה תדיר משאב במחסור. אני מניח שהסיבות היו ברובן אוביקטיביות ואמיתיות, כמו עדיפויות מובנות לצרכי ביטחון וגם עדיפויות לקבלנים גדולים של בניה ציבורית וגם למגורים, אך בהחלט יתכן גם שחלק מהמחסור היה מדומה עקב ספקולציות ומניפולציות של סטוקיסטים גדולים. בכל מקרה לשוק הפרטי היה מלט "נשר" (וגם המיובא) משווק ע"י חברת "נשר-סחר" באמצעות החנויות לחומרי בנין. זכור לי כי ההקצאה הייתה של 10 טון מלט (שוווה ערך למאתיים שקים) פעם אחת בחודש, ומכיוון שהביקוש עלה על ההצע הרי שהמלט היה נחטף תוך זמן קצר יחסית. ואז באה ההפוגה וההמתנה למשלוח החודשי הבא, וחוזר חלילה, ריטואל בו השתתפתי גם אני לעתים, כפורק השקים (משקלו של שק 50 ק"ג, כפי שהמתמטיקאים שבינינו וודאי כבר אימצו מוחותיהם וחישבו שלש שורות אחורה) מהמשאית אל משטח האיחסון בחצרנו. אגב, יתכן שכאבי הגב הקשים מהם אני סובל מזה שנים, מקורם באותן פריקות. עקב המחסור החמור, היה אבי יכול למכור את המלט שברשותו לכל המרבה במחיר ואף "להפטר" מכל המלאי באחת, אך הוא מעולם אפילו לא חשב על מהלך כזה, וניסה ככל יכולתו להקצות את הכמות המוגבלת לכמה שיותר לקוחות, ואף להותיר מספר שקים למכירה בתפזורת של קלוגרמים בודדים למי שלא נזקק ליותר. זכור לי גם כשהתפשטה השמועה כי משלוח המלט החודשי הגיע לחנותנו, היו מתקבצים מכל עבר קבלנים זעירים, וגם בינוניים שרצו עוד, ולקוחות פרטיים שאת פרצופם מעולם לא ראיתי כאשר בפי כולם תחינה אחת בלבד "השביענו במלט" בכל מחיר ובלבד שנבוא על סיפוקנו. אני הייתי שם ואני יכול לומר בהן צדקי שמעולם לא גבה ליבו של אבי ומעולם לא עשק אדם, לא במלט ולא בשאר טובין. לקראת סיום אביא עוד בעניין מלט ומסחר הוגן, מליץ יושר בן קרית חיים היושב כבר שנים מעבר לים המערבי, ושבשנות השמונים פעל בקריות כקבלן בנין ונזקק למלט מעת לעת, ולהלן ציטוט קטע מדבריו כפי שקבלתי בדוא"ל, לאחר שקרא את כתבת הדיוקן על הורי וחנותם: "אינני מכיר אותך אישית, למרות שיש לי זכרונות טובים מהחנות המשפחתית שלכם. בשנות השמונים פעלתי כקבלן בקריות, ולעתים כשהיה מחסור במלט, הייתי קונה כמויות גדולות בקמעונות. הוריך זכורים לי לטובה כסוחרים ישרים שמעולם לא ניצלו את המצב, ולא הפקיעו מחירים גם כשיכלו לעשות זאת, הם גם נתנו לי לא פעם אשראי נדיב, והיחס בחנות היה שם דבר, תמיד חיוך מלווה בעצה טובה". לסיכום רק אזכיר עוד, כי בית המסחר של הורי פעל כארבעה עשורים תמימים, כשמתחריו מימין ומשמאל מחסלים עסקיהם לפניו (עוד אינדיקציה שהטובים והצודקים שורדים) כשהוא שורד עת תהפוכות העתים ואת פגעי הזמן, כולל האסון האישי הכבד במלחמת יום הכיפורים, עד שסגר שעריו בתחילת שנות התשעים מחמת גילם של הורי (גילו של אבי בעת ההיא נשק לגבורות ואילו אמי היתה צעירה אך במספר שנים) ומאחר ולא נמצאו ממשיכי דרך ראויים. בברכת שבוע טוב ומבורך לכל בית ישראל ולקרית חיים, עמיקם שכטר.


מאתס שפירא- כדורגלן מקומי מצטיין - l9am


21:47 | ‏2007/‏10/‏22

כתבתי באתר הקרייתים על מתיתיהו "מאתס" שפירא הכדורגלן המצטיין בעקבות כתבת דיוקן שפורסמה עליו. הו, הו, יש לנו כאן נוסטלגיה מערבית בהתגלמותה האולטימטיבית. הכרתי מצויין את מתי שפירא המכונה "מאתס" כפי שקראה לו אימו משחר ילדותו בקרית חיים המערבית. ואיך לא, האסימון ירד, ואני מתחיל להבין לאט לאט שקרייתנו המערבית כלל וכלל איננה קוטלת קנים, לפחות לא בפן הספורטיבי, לעומת אחותה הבכירה המזרחית. אגב, בחושבי כעת על הכינוי שדבק בו "מאתס" ומשווה אותו לשחקן האולטימטיבי שהיה לאחד מגדולי ה"בונדסליגה" הגרמנית ואירופה ובשלהי הקריירה גם ארצות הברית, הלא הוא מיודענו לותר מתאוס, לא זה מהפסיון, אבל בהחלט זה עם הפאסון, אני מוצא קווי דימיון רבים בין השניים, החל בקומתם הצנועה, דרך אופן טיפולם הפנטסטי בכדור וכלה בהיותם מנהיגים באופיים וסקוררים בנשמתם ובהתגלמותם. מספר חולצתו של "מתאוס" היה 10 ושל "מאתס" כמדומני 9 או 10. מאתס שפירא הפליא אותנו בשליטתו בכדור, עוד כילדים ונערים, על מגרש המשחקים שבחצר ביה"ס א.ד.גורדון שממש בסמוך אליו התגוררה משפחתו, ומשם קצרה הייתה הדרך להצטיינותו בהפועל קרית חיים, דרך נבחרת הנוער במדיה הצטיין ואף זכה כמדומני בתואר מלך השערים של אחד מהטורנירים על אליפות אסיה לנוער, ובהמשך בהפועל ומכבי חיפה. מאתס הצטיין במשחק ראש נפלא, ועל אף קומתו הקטנה הרבה להבקיע בנגיחה. הוא גם נחן בחוש התמצאות יוצא מן הכלל ברחבה ונחשב למריח שערים מעולה, ובמובן זה ובכלל בתנועת גופו על המגרש ובאופן התנהולו הוא גם מזכיר לי מאד גוץ נוסף וצנוע העונה לשם דיאגו מאראדונה. אחיו הצעיר של מאתס היה אף הוא שחקן כדורגל מקצועני פעיל, אך חסה תדיר בצילו הגבוה של אחיו הנמוך והגדול מאתס. אם זכרוני אינו מטעני, הרי שלאחר הפועל חיפה ומכבי חיפה, מאתס עבר לשחק בהפועל ירושלים ושם אף סיים את הקריירה המוצלחת שלו. עמיקם שכטר


נחל קישון נחל קדומים - l9am


21:45 | ‏2007/‏10/‏22

על הקישון- נהר ילדותנו, מתוך אתר הקריתיים. הקשר הקריתי אנו משתדלים שנושאי כתיבתנו ידונו, עד כמה שניתן, בנוסטלגיה ו/או באקטואליה קריתית אותנטית, ואם לא ישירות, אזי שלפחות שמץ של זיקה קריתית, ולו קלושה, תצוץ בהם. ובכן מעט באיחור, וכבר לאחר שיצאה כתבתי מס' 1031, בעניין "צפעונים, פתנים ושפיפונים כנעניים" ממכבש הדפוס והופצה בדוכנים, הבחנתי בקשר כזה וברצוני להביא אותו לפניכם. הכתבה הנ"ל מדברת בין השאר על דבורה הנביאה אשר בתחבולות הוליכה את סיסרא וצבא יבין מלך חצור, עדי נחל קישון, באזור "חרושת הגויים" היא קרית-חרשת (הופה, קריה כבר אמרנו), ושם הכה אותם ברק בן-אבינעם לפי חרב, כשיעלי במסייעת. אגב, כזכור יעל היא אישתו של חבר בן שבט הקיני שהתגורר באזור, ומי שמכיר יודע שבין תל מגידו והצומת, מול הכלא, זורם לו נחל קטן עתיר צמחיה ושמו נחל קיני. וכעת רבותי, לחשיפת הקשר הקריתי שלנו. אותו נחל קישון הוא "נחל קדומים" הוא זה אשר זורם לו מעדנות כמטחווי קשת מפאתיה הדרומיות של קריתנו המעטירה, קריה למלך רב. הקישון הווה מאז ומתמיד, לרבים מאיתנו, וכך גם לי, ובמיוחד בימי ילדותי ונערותי, אטרקציה לכל דבר ועניין. נהגנו לצעוד אליו, ולרוץ אליו, כשהוא מהווה סמן דרומי למסלול, ולשחות בו, ולדוג בו ובמיוחד בפינה האהובה שבקצה שובר הגלים,ועוד מיני פעילויות. אמנם בימינו, זרימתו אינה קולחת ושופעת ואך בקושי הוא מפלס דרכו כשהוא אחוז עדיין בסחי מזוהם, דלוח ועכור, תוצר של הזנחה פושעת בת שנים, של זיהום תעשייתי מסוכן המורכב ממתכות כבדות ורעילות ועוד מיני מרעין בישין רחמנא ליצלן, שאינם נותנים שיור לשום חיים, וגם קיתון של עביט שופכין שספקה לו ה"פוארה" הלא היא נחל גדורה המנקז את אגן נחל נעמן ועמק זבולון. הפוארה, עוד פלג חי שהלך והצחין הלך וצאה עד כלותו, וזכורני צרוף מילים לא נאה, אך שתאם בהחלט את אופיה וריחותיה של הפוארה שחברתי בצעירותי והוא "הפוארה- נחל מלא חרא". אך כיום עם התגברות פעולות השיקום של אגן הקישון אולי עוד נכונו לו עלילות. עמיקם


על יואב מינץ ודרור גלבוע - l9am


21:42 | ‏2007/‏10/‏22

דברים שכתבתי באתר ה"קריתיים" על חברינו יואב מינץ ודרור גלבוע. מהכרותי קצרת הימים עם האתר, אני למד שעיקר מניינם של הכותבים מושתת על בני קרית-חיים המזרחית (הקריה הותיקה יותר שזכות ראשונים לה, ללא ספק) ואף אקצין ואומר שעיקר הנוסטלגיה והסיפורים, מענינים ומרגשים ככל שיהיו, עוסקים בחבורות קרית-חשמל ("הבנדה" ו- "חבק"ח" וכיוצא באלה) שעל אף מידותיה (מלשון מימדים, וחס וחלילה לא במובן של סגולות אופי, רחמנא ליצלן) המצומצמות השכילה לייצר ולהפיק עוצמות וכשרונות לא מבוטלים ו- "מספרים" טובים, אחד אחד. לכן, באתי אני כעת, כ- "שאלפי הדל במנשה", בנסיון קלוש לאיזון מה, כדי להביא פכים קטנים גם מקריתנו המערבית האהובה, וכניסות 1021 ו- 1022 העניקו לי את ההשראה לכך. מאחר ויואב מינץ, אקס-מורה לחינוך גופני ואקס-כתב ספורט וכיום מנהל החדשות של רדיו צפון, אביו של סמ"ר רז מינץ הי"ד, חייל דוכיפת שנפל בעת פעולה מבצעית בשנת 2001, ובעלה לשעבר של אורה לפר, הוזכר אך זה עתה פעמיים באתר, ע"י אורי ב- 1021, וע"י יואב צח ב- 1022, הייתי רוצה לספר לכם שהייתי חברו לספסל הלימודים במשך 10 שנים, מהגנון ועד לסיום כתה ח', שם נפרדו דרכינו, כאשר יואב המשיך בתק"ח ואני העפלתי בהר לבסמ"ת. במשך כמה שנים אף חלקנו יחד את אותו שולחן בכיתה, ובאופן טבעי היו לנו הרבה סודות משותפים, שלא כאן המקום לספרם. יואב התבלט מגיל צעיר, בנוסף להיותו תלמיד מעולה, בכושרו הספורטיבי ובעיקר במשחקי הכדור (אני רק יכול להשוויץ ולומר שרצתי יותר מהר ממנו ואף קפצתי למרחק רב יותר) עם נטייה ברורה שהתפתחה עם הזמן לכיוון הכדורסל, משחק שבו הגיע להשגים ניכרים מאד גם ברמה הלאומית, כאשר ייצג את ישראל כשחקן נבחרת הנוער באליפות העולם שנערכה בויגו, ספרד, ובהמשך כשחקן הרכב בהפועל קרית-חיים המיתולוגית. משפחתו של יואב התגוררה ברח' נ"ד בקרית-חיים המערבית, ואביו משה נודע בכינויו "מוישה קרח" משום שעסק בחלוקת בלוקי הקרח המיתולוגיים לבתים, אותם הוביל במשאית הבדפורד החרומפית הירוקה, המסמורטטת והדהויה שלו, ויותר מאוחר, אם זכרוני אינו מטעני, היה בעל קו חלוקה של "תנובה". ליואב היו שלושה אחים, הגדול שאת שמו לצערי לא הכרתי, גדול מאיתנו במספר שנים שאז נראו רבות מאד, היה חבר קבוץ עין-גדי ונספה בתאונה באפריקה, השני חגי מבוגר מאיתנו בכ- 3 שנים והצעיר יאיר המכונה "כבשה" על שום שפעת שערו המקורזל (שנים כבר לא ראיתיו ואני מקווה שהכינוי "כבשה" עדיין הולם אותו) צעיר מאיתנו בשלש שנים, יאיר למד בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה יחד עם רעייתי נסיה ואינני יודע אודותיו כיום. ממול למשפחת מינץ, מעבר לכביש, ברח' נ"ד, התגוררה משפחת גלבוע, שבניהם הם: תא"ל (מיל.) עמוס גלבוע ראש מחלקת מחקר בחיל המודיעין לשעבר, מומחה לסוריה ושותף לכמה ועדות חשובות וכן, נדמה לי, יועץ בטחוני לראש ממשלה או משהו דומה, ודרור הקטן יותר, בן כיתתנו שהיה תלמיד חנון מחונן שיודע הכל ותובנות לו על כל נושא שבעולם, וכיום הוא פסיכולוג קליני בירושלים ומנהל מוסד לחינוך מיוחד. נחזור לקטע הספורטיבי ונשוב להזכיר את הצטיינותו של יואב בקטגוריה זאת, דבר שבאופן טבעי עשה אותו לראש הקבוצה ולמרכיב סגל השחקנים של כיתתנו בבית הספר היסודי א.ד.גורדון, כך שכדאי היה לשמור איתו על יחסי חברות תקינים. זכיתי להיות שחקן הרכב די קבוע בנבחרת הכדורגל של כיתתנו ובית ספרנו בטורנירים שנערכו בין בתי הספר בקריה, בעיקר הודות לריצתי המהירה שחיפתה על כמה ליקויים בסיסיים בטיפול בכדור (רוני רוזנטל- כבר אמרנו ?). שנים לאחר מכן, בשלהי שנות ה- 70 , נתקלתי באקראי ביואב מספר פעמים, שעה ששחקתי כדורסל במסגרת הליגה למקומות עבודה כשחקנה של קבוצת "החברה לפיתוח תעשיות בע"מ, idc", והוא שמש כשופט במשחקים שנערכו בקרית-ביאליק. ולסיום סיפורי הנוסטלגי, אנסה לעבור לפסים מעשיים ועכשויים יותר, ולבקש מאורי לנסות ולעניין את יואב באתרנו, וגם להציע לו להצטרף לרשימת הקשר העולמית, ואולי נזכה לקרוא מהגיגי לבו של יואב, שיעשיר את כולנו בקטעי נוסטלגיה ספורטיבית ואחרת, כמו גם באקטואליה שהיא עיסוקו בהווה. ערב טוב, עמיקם שכטר


תגובה למשמיצו של עמנואל בנאבידור - l9am


21:40 | ‏2007/‏10/‏22

תגובתה שפרסמתי באתר ה"קריתיים" להשמצותיו חסרות הרסן והבלתי מבוססות של יעקב רפופורט כנגד עמנואל בנאבידור אחיה של לאה בנאבידור ז"ל תלמידת תק"ח שנהרגה בתאונת פגע-וברח עם עוד שתי חברות ליד בסיס ג'ליל כגדנ"עית מטעם תק"ח. "דור הנופלות"- תגובה ל"דור הנפילים" של יעקב רפופורט בכניסה 982 שלום יעקב, הצטערתי עד למאד, לקרוא את תגובתך העוקצנית מס' 982 לכתבתו של עמנואל בנאבידור מס' 947. לעניות דעתי התפרצת כאן לדלת פתוחה לרווחה, דבר שעומד בניגוד לגינונים "הבריטיים" ששולם ידידנו שייך או הקנה לך בדיוקן החביב שהציג בעבורך, ושעליו, אגב, הגבתי שם בהנאה ובהומור. אתה מדבר אמנם על "דור הנפילים" אך להווי ידוע לך שאחותו האהובה והנערצת של עמנואל, לאה בנאבידור ז"ל משתייכת ל"דור הנפילות" שהן גם "דור הנופלות", והיא אחת משלש בנות כתה י' של ביה"ס התיכון בקרית-חיים שקיפחו את חייהן שעה שנהג דורסן פגע בהן בשנת 1964 בעת פעילות גדנ"ע באזור גלילות במסגרת תק"ח. יעקב, אתה מוזמן להפעיל את מנוע החיפוש באתר תחת הטקסט "לאה בנאבידור" ואז תמצא חומר רב בסוגיה כאובה זו כולל עליתו של אורי לייטנר לשידור אצל מושיק טימור כדי לעשות נפשות לתיקון שתי עוולות גדולות הקשורות לנושא. אמנם היטבת לאבחן שעמנואל איננו צבר, אך כמעט 50 שנותיו בארץ עיצבו את דמותו כדי להיות פטריוט ציוני חסר תקנה שבהחלט מצוי בהווית המדינה, ,הוא בעל ידע, עמדה ודעה בכל תחומי חיינו כאן, ואתה מוזמן לממש פעם נוספת את מנוע החיפוש באתר ולמצוא סוגיות רבות בהן התבטא עמנואל ואולי דעתך תנוח עליך. בהכירי את הנפשות הפועלות וגם את זו שלצערי אינה פעילה יותר מאז 11 ביוני 1964, הריני מבטיחך נאמנה שהן כולן מלח הארץ בתצורתו המגובשת וטהורה, והלואי ונתברך בעוד שכמותם. עובדה מצערת נוספת לעניין היא שתק"ח אשר שילח את הבנות לפעילות בהיותן תלמידות מן המנין שלו, טרם מצא לנכון, עד עצם היום הזה, להנציח את זכרן באופן הולם, בין כתליו. יעקב, אתה ציינת בסיפא של כתבתך, ואני מצטט: "קריית חיים ידועה בבחוריה ובנותיה המוכשרים שיצאו מתוכה, בשרות האומה,בארץ ובעולם" אכן, אמת דברת, ולאה בנאבידור ז"ל הייתה אחת שממשה את הצהרתך עד כלות. וכעת, יעקב, ערב שבת בין השמשות, שעה של חשבון נפש, הבה נראה אם תדע ליישם הלכה למעשה את גינוני הטקס והנימוסים "הבריטיים" המעודנים, שרכשת במשך שנות שהותך בארצה של הוד מלכותה, או שמא אולי תנקוט דווקא בדרך ארץ יהודית ואמיתית. שבת שלום, עמיקם שכטר בן קרית חיים המערבית


המשך "גילוי הדעת של עמי שכטר" - l9am


21:35 | ‏2007/‏10/‏22

המשך גילוי הדעת של עמי שכטר. אסיים בדוגמא קטנה נוספת, המחזקת בי את תחושת האי-נוחות מאישיותו של גייזי ואולי מעידה יותר מאלף עדים על סגולותיו הטרומיות: ובכן לפני כיומיים נקטתי בגישה הומוריסטית משהו בתגובתי להופעתו המיסתורית כביכול של "הדרומי" ונטלתי את חירות הסופר בהפכי את הפרשה למעין "חידה בלשית" עאלק, שפיענוח"הרואי" בסופה. והנה בא גייזי ומנסה לשכנע את המשוכנעים ש- :"....כתב חידה....שכלל אינו חידה..." וכו' אז אחת מן השתיים, או שגייזי נחן בחוש הומור נמוך מים המלח או שפשוט, כמו שכבר גרסנו למעלה, השיטנה מעבירה אותו על דעתו "עדלאידע" ולא יוכל להבחין בין ארור המן וברוך מרדכי, או בין ימינו לשמאלו, בשל הזעם העולה ומפעפע, ותוסס ומכלה כל חלקה טובה. בין לבין הבחנתי גם בכתבות של גברת אחת נילי דיסקין כמדומני שמה, שגם במילותיה טמון ארס לא מבוטל בבחינת "ראש פתנים אכזר", והדבר הבולט במעט שקראתי מכתביה וצד כמובן את עיני, מלבד אותו ארס מפעפע, היו שיבושי הלשון הרבים, שלא לומר שגיאות כתיב, דבר שבאתרנו הגולש ימעט למצוא. התחלתי את מסכת גילוי הדעת בערבו של יום, אך יען כי העניין חשוב הוא, ולטעמי אינו סובל דיחוי, המשכתי את העלאתו של גילוי הדעת עד תומו באשמורת הלילה. למרות כל האמור לעיל בדם ליבי, ומכיוון שכמו שכבר חזרתי וטענתי לעיל, אינני שואף בכלל לקחת חלק במסכת הכאובה העולה וחוצצת בין האתרים, וכל רצוני הוא רק לכתוב בענייני דיומא, או בשלל נושאים נוספים שמעניינים אותי ולמצוא באתר פלטפורמה להצגת החומרים בפני קהל ועדה, הריני מבקש לכבד את גישתי זו ולאפשר לי חופש ביטוי טהור ותקין ולא לגרור אותי למקומות שכלל לא התכוונתי להגיע עדיהם מלכתחילה. במידה ולא יסתייע בידי להשיג סביבה נקיה וחפה מכל דם רע, הסתאבות או כל מידה לקויה אחרת, הרי שאאלץ, אמנם בצער רב, לנטוש את מעורבותי באתר ולחזור לעולמי המעט צר יותר כפי שהיה אך לפני חודש ומחצה. בתקווה לימים טובים ונקיים יותר כי עוד נכונו לנו עלילות, "והרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ" (מתוך התפילה לימים נוראים) לילה/בוקר טוב עמיקם שכטר


גילוי דעת חופשי של עמי שכטר - l9am


21:34 | ‏2007/‏10/‏22

בעקבות ריב האתרים שנקלעתי אליו בתום לב מבלי לדעת כלל על קיומו, פרסמתי את גילוי הדעת המפורט מטה, באתר ה"קריתיים" ביום 2.8.07 גילוי דעת חופשי- לכל מאן דבעי שמי עמיקם שכטר יליד 1949, בוגר יסודי א.ד.גורדון במערבית, בסמ"ת והטכניון העברי בחיפה, כיום מהנדס מכונות ברפא"ל ומתגורר בחיפה. בנם של שרה שכטר לבית לנדאו ז"ל ופרץ שכטר יבדל"א מרח' בוסל 28 (מ"ו 14 לשעבר) שהיה בעלים של בית מלאכה למסגרות ואינסטלציה וחנות חומרי בנין במקום,. אני מבקש לפרסם היום הזה ב"קריתיים"-אתר עמותת בני קרית-חיים, את גילוי הדעת החופשי שלהלן, לאחר שרק היום, וכמעט באקראי, נחשפתי לעוצמת הדם הרע הרב הניגר בין שני האתרים הניצים, המתנצחים והמתנגחים, כאשר אני בסך הכל רציתי להגיע הבייתה בשלום. למען גילוי נאות, אקדים ואומר שמעולם לא פגשתי את אורי לייטנר וגם לא את גייזי שביט, כמו שגם מעולם לא ישבתי בפינת "שדה בוקר" שבקפה בלנגה בחוף נאות, מעולם לא פגשתי את מי מיושביו, אשר את שמות חלקם כמו גם את כינוייהם אני מכיר אך ורק מעל גלי האתר. נחשפתי בכלל לאתר רק בסמוך למפגש הנוסטלגיה של מחזורי 1948-1952 שמיד לאחריו התוודעתי לאתר ואף הודתי באמצעותו לאורי ולוועדה המארגנת על הכינוס הנפלא שהיה פנטסטי ומרגש ובו פגשתי חברי וחברות ילדות (שנותרו יפות כשהיו) שאת חלקם לא ראיתי מזה 44 שנים. עם נקוף הזמן, התחלתי לשוטט מעט באתר ולעיין במדוריו, ורק לפני פחות מחודש ומחצה, וליתר דיוק בתאריך ה- 19.6.07 פרסמתי לראשונה באתר, לאחר שהגבתי לכתבה של מאן דהו שהזכירה את עפולה בירת העמק, שכל איזכור שלה מעביר בי צמרמורת וצובע את עיני בדוק של לחלוחית, כפי שהסברתי בפרוט שם או בהמשך, משום שאני יליד ביה"ח המרכזי לעמק בעפולה ואילו אחי רס"ל מנחם שכטר הי"ד לוחם גולני הנערץ והאהוב אשר נפל במלחמת יום הכיפורים בקרבות הבלימה ברמת הגולן נקבר בעפולה קבורה ארעית חפוזה בתום השבוע הראשון למלחמה הארורה, ללא לווי של משפחה וידידים, כאשר רק כעבור שנה הועברה גופתו למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה. מעורבות ראשונית זו בכתיבה באתר, עוררה בי נימים רדומים והתירה מריבצה את מוזת הכתיבה שבי, תוך שהיא משחררת את חרצובות קולמוסי, ואכן מאז ומעת לעת בקרתי באתר כשאני כותב על הנושאים החביבים עלי, כמו גם מגיב לאחרים בנושאים שונים מעיר הערות ומשיא עצות. וכעת אני מכריז בקול גדול שישמע מסוף העולם ועד סופו ומקצה הארץ ועד קצה, ובנקיטת חפץ, כי באתי לאתר בידים נקיות לגמרי, וכי ידי לא מלאו דמים, וכתבתי את אשר כתבתי ברוח טובה ובנפש חפצה, ואני גם מקווה שבהומור דקיק ולעתים אולי סרקסטי מדי, אך רק בכוונה טובה כדי לשעשע ואולי גם להחכים. אינני משרתו של איש, וגם לא של אדון, ועל אחת כמה וכמה אינני משרתם של שני האדונים. כל אשר כתבתי רק על דעתי כתבתי, ומתוך מוחי הקודח יצא. וכעת אחזור אל תחילת הערב אשר בו כאמור נחשפתי לראשונה לעוצמת המשטמה והרשע שגיליתי כי מפעפע הוא מהאתר האחר עד כי חישב לכלות את כל אשר נקרה בדרכו. מנהל האתר האחר מר גייזי שביט אשר כאמור מעולם לא פגש בי, לא ראה אותי לא שוחח עימדי, ולא תהה על קנקני, קבע וחתך והחליט וסכם באחת את תכונותי, את אופיי, את מאווי ואת המנחה והמוליך אותי כאשר הוא נתמך בניתוחי אופי ואישיות אלה ע"י כמה נוספים משפוטיו שגם עליהם חלות כל המיגבלות שזה אתה ציינתי. אחת מכתבותי הראשונות דנה בסוגיית חווה אלברשטיין, שאני לתומי "אשם" בהעלתה לאויר בעקבות איזכור שמצאתי בכתבה של דוביק כמדומני, שהזכיר את מאיר אריאל ז"ל ואת חווה תיבדל"א בהקשר כלשהו, ואז הגבתי והזכרתי את הקשר הקרייתי המובהק של חווה וכמו כן הפלגתי בשבחי זימרתה המיוחדת תוך גרימת עונג עילאי לכל אוהבי הזמר הטוב דוברי היידיש והעברית, אך יחד עם זאת, ובהיותי ציוני פטריוט ללא תקנה, הבעתי את אכזבתי ותיסכולי שזמרת אדירה שכזו, בעייתית מבחינתי בהבט החברתי והלאומי, ולא נלאה כאן בעובדות, כולל חרם בן עשר שנים על קהל השומעים בארץ, ואז הזדעק מר עודד לנדאו משפוטי גייזי, אשר למרות זהות שם משפחתו לזה של אמי ז"ל (שאני גאה להכריז על השתייכותה לשושלת המהוללת של רבה הראשי של העיר פראג ואחד מגדולי הפוסקים במאה ה- 18 הלא הוא רבי יחזקאל לנדאו הנודע בכינויו "הנודע מיהודה" ע"ש חיבורו המפורסם) זעק כנגדי חמס והתגולל עלי על כי פגעתי קשות בחווה ועלבתי בזמרת הגדולה וקרא לי לרדת מחווה. ובכן גייזי ועודד, על חשש, מעולם לא התכוונתי לעלות על חווה ולכן איני צריך גם לרדת משם. ואתה עודד עיין נא במטותא ממך שנית בכתבתי, אך לא בדעה קדומה וללא זעם כבוש, אלא בעין פקוחה ובוחנת, ואז גם תשכיל לראות את השבחים המרובים והבלתי מסויגים שהרעפתי על חווה ועל כושר זימרתההנפלא וחיתוך צליל נעימתה כמו גם מחאתי, הלגיטימית יש לומר, על אופן התנהלותה בפן החברתי לאומי ציבורי כמו שכבר פרטנו. נחמץ לבי מצער כשמצאתי באתר האחר פרסום מלפני כיומיים בו משתלח גייזי באופן פרוע ובוטה עד להחריד, בכותבי האתר שלנו, ובפרץ הבלתי מרוסן והבלתי נשלט של קיתונות רפש ושופכין שהוא מטיח בנו, אני יכול להבחין בברור שחלקם מכוונים בכינון ישיר אל דוביק ואלי כמו לעוד כמה. עיון נשנה וחוזר בתשפוכת הרפש, האנלוגיות והסופרלטיבים בהם נוקט גייזי, ומכיוון שלפחות את עצמי אני מכיר, ואני יודע באילו נסיבות הגעתי לאתר ומה מושך אותי להתמיד בקשרי איתו ולפרסם בו את הגותי ואת הגיגי, גורם לי להיות מהורהר ביני לביני, האין אותו אדם מעורער. מעיון הערב באתר האחר גם למדתי, כך לפחות התרשמתי, על אובססיה בלתי נשלטת של פראנואיד נרדף, אשר "את צל ההרים רואה הוא כאנשים" בחזרתו הרוטנת, הרוטינית והסיסטמטית בדבר ארכיון תמונות שנגזל. נראה לי שאכן המשטמה מעבירה אנשים על דעתם, עד שהם אינם מסוגלים לרדת לסוף דעתם של כותבים אלמונים, ובהזיותיהם הם מסלפים אמיתות ומוציאים דברים מהקשרם, תוך פרשנות לקויה, נפשעת ופוגעת שעושה עוול חמור לכותב התמים, אשר כמו שציינתי בתחילת דברי, בסך בכל רצה להגיע הבייתה בשלום. דוגמא אחת לסעיף האחרון הבאתי לעיל בעניין חווה אלברשטיין. אך יש נוספות הנוגעות לגייזי. ב- 30.7.07 מכנה אותנו גייזי באתרו "כתלבלבים"- יענו "כתבים- כלבלבים", הוא מאפיין אותנו כשפוטיו ועושי דברו של הטירן אורי- דבר מופרך מיסודו וחסר כל שחר, וכפי שכבר ציינתי, אני עצמי טרם פגשתי את אורי מימי, וכל אשר אני כותב מהרהורי לבי הוא וכל הנושאים ממוחי הקודח נובטים הם. אין עלי שום פיקוח או תכתיב ולא אח גדול ולא עין צופיה. האתר שלנו משתבח בחופש הביטוי ובאפשרות הבעת הדעה ובפלורליזם דמוקרטי לעילא ולעילא, וכל החומרים ששגרתי אליו עד היום פורסמו בו אחד לאחד. בעייני שם הערב, מצאתי ביטוי ארסי נוסף ופוגע במיוחד מבית היוצר של גייזי, וכמובן גם הפעם ללא כל שחר ובסיס, והוא כותב כך: "...ננס חדש מתנשא, איש מאד "ש(ל)כטר וגו'...". ובכן מעט פרשנות למי מביננו שאינו מצוי ברזי היידיש: "שכטר" הוא שם משפחתי, אך "שלכטר" פרושו כבר: רע, גרוע, רשע, וכו' ובכן גייזי, מופרע רשע שכמוך, אמנם אינני שחקן nba אך גם ננס אינני שכן קומתי היא 183 ס"מ, אך גם רשע אינני כלל ועיקר אלא נהפוך הוא איש טוב ומייטיב משחר נעורי וזועק חמס על כל עוולה קטנה כגדולה, ולכן אקרא כעת קריאת חמס גדולה ועצומה בגין העוולה הגדולה והעצומה שאתה מר גייזי שביט משית על ראשו של האיש היקר והרגיש דוביק אהרונוב ועל ראשי שלי. עקב מגבלות אתר זה קצצתי את כתבתי המקורית והמשכה יגיע בכתבה הבאה. עמי שכטר


חוף קרית-חיים, ומיכל האמוניה הנודע לשימצה - l9am


21:27 | ‏2007/‏10/‏22

חוף קרית-חיים, הקישון ומיכל האמוניה הידוע לשמצה- כתבתי מתוך "הקריתיים" מיום 1.8.07 אמוניה פסטורלית בצל הוושינגטוניות הי איציק לעניות דעתי התמונה לא צולמה מחוף שמן כמו שציינת, אלא ממקום הרבה יותר קרוב לקריות, נאמר מאזור חוות המיכלים של חב' תשתיות נפט ואנרגיה. חוף שמן נמצא מעבר לנמל הקישון לכיוון חיפה והוא כבר בישורת של נמל חיפה, ולכן לא תיתכן ממנו זוית צילום כמו זו המוצגת בתמונה הפסטורלית והיפה. אגב, חולות כאלה מוכרים לי היטב מילדותי במערבית, באזור שבו נמצאות כיום שדרות דגניה, מכיכר המזרקה ועד חוף נאות לאורך גדר חוות המיכלים. באחת מכתבותיו תארתי את כל רצועות החולות שהקיפו את שכונת ילדותי והיו לתבנית נוף מולדתי, ואביא כאן קטע הולם מתוך שירתו הנפלאה של רופא הילדים דר' שאול טשרניחובסקי: "האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה, האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, רק מה שקלטה אזנו עודה רעננה, רק מה שספגה עינו טרם שבעה לראות, כל אשר פגע במשעולי טללים ילד מתלבט, נכשל על כל גוש ועי אדמה" אגב, ניסתי לסבסב את התמונה מעט ימינה, סביב צירה האנכי על מנת לקבל מבט על אזור שפך הקישון וסביבתו אך לצערי לא הצלחתי. רציתי זאת בעיקר על מנת להיווכח באמצעות תמונה נושנה זו, האם צודקים אלה שטוענים שמיכל האמוניה האימתני, והמסוכן עד להחריד, שנטוע שם, אכן קיים שם מקדמא דנא, והוא עובדה מוגמרת, ובכייה לדורות, ועוד כהנה וכהנה סופרלטיבים. גם לא הצלחתי להבחין בתמונה בצלליתו של המיכל הנישא, אם בשל דיונות החול או אולי מחמת נופם של דקלי הוושינגטוניה היפהפיים, שאינם שפלי צמרת כלל ועיקר, או אולי מכיוון שהמיכל פשוט נמצא מחוץ ל - frame שבשמאל התמונה, או אולי גבירותי ורבותי,ladies and gentlemen פשוט משום שהמיכל שמלאו לו לאחרונה 21 שנה בלבד, לא היה שם בימים הם. הרי בתרחיש של פגיעה ישירה במיכל, רחמנא ליצלן, יודעים הכל את הסכנה המיידית לעשרות אם לא למאות אלפי בני אדם ברדיוס ניכר עם תוצאות הרות אסון. רק כדי לסבר את האוזן סכנתו של מיכל זה גדולה בעשרות מונים מזו שהייתה לאתר פי-גלילות התל-אביבי, שבמשך שנים הילך אימים על כל האזור היוקרתי ההוא וברדיוס ניכר, עד שטופל. האמוניה או בשמה העברי: "נשדור" ("דבר עברית והבראת", זוכרים) היא מרכיב חיוני מאד בתעשיות הכימיה והביולוגיה ומשמשת בעיקר לייצור דשנים שונים, חומרי נפץ ופולימרים, ואין לה תחליף. אך בד בבד שומה על פרנסי העיר והמחוז שלא היו ערים דיים בעת הקמת המחדל, לנהוג כעת במשנה תוקף לתיקון המעוות, ולמרות שידוע לי כי נערכו ונערכים דיונים אין קץ בסוגייה קשה ובעייתית זו, בין כל הרשויות השונות והגורמים הנוגעים בדבר, במגמה לפתור אותה באופן שיענה על צרכי אחסנת החומר החיוני מחד, אך בה בשעה יתן מענה הולם לכל צרכי הבטיחות והגנת האדם והסביבה, הרי שטרם נתקבלו החלטות וטרם ניתנו הנחיות פעולה לסלוק המפגע. תודה רבה לך איציק וד"ש חמה ליוסי זיגלשטיין הגולה עמך, עמיקם שכטר


על צבי "חוי" ברעם כוכב הכדורסל - l9am


21:21 | ‏2007/‏10/‏22

להלן תגובה שלי בקשר לאחד מכוכבי קבוצת הכדורסל המיתולוגית של הפועל קרת-חיים בימי נהזוהר שלה, כפי שפרסמתי באתר הקרייתים ביום 18.7.07 מסכים לכל מילה וכל המוסיף גורע ("וכל הגורע- גרוע", כמו שנהג לומר מורה השרטוט המיתולוגי בבסמ"ת בניהו סגל) בבחינת "מילה בסלע שתיקה בתרי", אך בכל זאת הרי פטור בלא כלום אי-אפשר אז אוסיף גם מעט שבחים משלי תוך התרפקות נוסטלגית על תקופה נפלאה שחלפה לצערנו לבלי שוב עד עצם היום הזה. כמי שצפה שנים רבות במשחקיה של קבוצת הכדורסל המיתולוגית של הפועל ק"ח, ולא רק במשחקי הבית, נהנתי עד מאד מביצועיו של צבי ברעם שהיה מכונה "חוי" בוו שרוקה, והצטיין בקליעה אופינית מיוחדת קמעה מחצי מרחק, תוך עמידה עקומה משהו ונטויה הצידה, כשהיה מושך את הכדור בשתי ידיו ומעלה אותו מאזור הברכיים בתנועה מעגלית ארוכה ורכה ומשכין אותו בדרך כלל בקליעה חלקה ברשת ובעיקר מהפינות, אך גם בחדירות מדהימות ווירטואוזיות לסל ונמנה עם טובי קלעי הקריה בכל הזמנים. צבי שיתף פעולה עם דור הנפילים של הקבוצה: דני ענבר, יואב אגם, מרקו פדרמן, ראובן ברוג, ארל'ה צוקרמן, אריה פויאר ועוד רבים וטובים שהסבו לנו קורת רוח מלבבת ויותר מקורטוב של נחת, בעיקר בתקופה בת כעשור שנים בה שהו בליגה הבכירה. זכור גם היטב המאמן המיתולוגי אברהם טאובר, שאימן בו-זמנית את נבחרת חיל-האויר ואת הפועל ק"ח במשך שנים רבות, אשר השכיל לטפח את ציקי ענבר לדרגת כוכב בקנה מידה ארצי, עד כדי כך שציקי היה גם "האשם" העיקרי בזכיותיה הרבות של נבחרת חיל-האויר באליפויות צה"ל. זכור כמובן לכולנו הנצחון הסנסציוני וההיסטורי על מכבי ת"א שעה שבנדק הגמד האתלטי שיתק את "חיימון" שטרקמן השמנמן, הרכז המיתולוגי של האלופה הנצחית, והיה גיבור הניצחון ויקיר הקריה במשך מספר ימים. הו, הו,...אכן היו ימים...ומי יודע, אולי עוד נכונו לנו עלילות. עמי שכטר


Copyright©1996-2014, תפוז אנשים בע"מ